# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/63/17/

וזה בחינת (זכריה ד, ב): "שבעה ושבעה מוצקות לנרות", המובא בסוף המאמר 'ראיתי והנה מנורת זהב' הנ"ל, שהם מ"ט אורות וכו', עין שם (באות ח). וזה בחינת מ"ט ימי העמר, שעל ידם זוכים להמשיך הרוח חיים מהתורה להשלים החסרונות, שהוא בחינת (בראשית ב, י): "ונהר יצא מעדן" וכו', עין שם.

וזה בחינת (שמות ל, יב): כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף וכו', כי אסור למנות את ישראל, כי המנין הוא בבחינת חסרון כנ"ל, בחינת חסרון הרוח חיים, ועל־כן על־ידי־זה יכול לשלט נגף, חס ושלום, כמו שכתוב (שמות ל, יב): "ולא יהיה בהם נגף", שהוא הסתלקות הרוח חיים על־ידי המנין, שהוא בחינת חסרון כנ"ל. ועל־כן נקרא המנין והמספר - מפקד, כמו שכתוב (שמואל ב' כד, ט): "ויתן את מספר ומפקד העם", כשצוה דוד למנות את ישראל, כי מפקד לשון חסרון, כמו שכתוב (במדבר לא, מט): "ולא נפקד ממנו איש" (וכפרוש רש"י שם). כי כל המנינים הם בבחינת חסרון, ועל־כן נקראים בלשון מפקד לשון חסרון כנ"ל, ועל־כן אסור למנות את ישראל, כי אם על־ידי שיתנו כפר נפשם לצדקה לקרבנות, כי על־ידי הקרבנות מכניעין הרוח סערה, רוח הבהמה, ומבררין משם הרוח חיים דקדשה ואז נשלמים כל החסרונות. ואז עולה המנין, שהוא החסרון, לבחינת שלמות ונמשך רוח החיים בתוך המנין והחסרון. ואז דיקא מתר למנות.

וזהו (שמות ל, יב): כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם - דהינו כשתרצה לשאת ולהגביה בחינת המנין, שישלם החסרון הבא מבחינת מנין. וזהו לפקדיהם - לשון חסרון, הינו כשתרצה לשאת המנין ולהשלים החסרון, אזי ונתנו איש כפר נפשו לה' וכו' ולא יהיה בהם נגף - כי על־ידי הצדקה של הקרבנות ממשיכין הרוח חיים ונצולים מהנגף, שהוא הסתלקות הרוח חיים הבא על־ידי המנין, כנ"ל.

וזה בחינת צדקה, וזה בחינת פדיון - שמונין המעות כפי המספרים שצריכין על־פי כונות, ועל־ידי־זה עושין פדיון וממשיכין רוח חיים להחולה. כי עקר החולאת הוא בחינת הסתלקות הרוח חיים, בחינת חסרון ששרשו מבחינת מנין וכו' כנ"ל, ועל־כן על־ידי המנין דקדשה שמונין המעות על־פי כונות, על־ידי־זה - מגביהין המנין והמספר אל הקדשה, כי זה כלל, שאין הדין נמתק אלא בשרשו (עץ־חיים, שער יג, פרק א), ואזי כשממתיקין בחינת המנין והמספר בשרשו - על־ידי־זה זוכין להמשיך הרוח חיים, שהוא בחינת שלמות החסרון והמנין. ועל־ידי־זה ממשיכין רוח־חיים להחולה. והעקר - על־ידי שנותנין המעות לצדקה, כי צדקה הוא בחינת רוח חיים, כמו שכתוב (משלי יב, כח): "בארח צדקה חיים", כי העני בבחינת חסרון שחסר מכל טוב, ועקר העניות נמשך מחסרון ופגימת הלבנה, כידוע. ועל־ידי שמרחם עליו ונותן לו צדקה ומשלים חסרונו, בבחינת (דברים טו, ח): "פתח תפתח את ידך לו וכו', די מחסרו אשר יחסר לו", על־ידי־זה - מרחמין עליו מן השמים, ונמשך עליו גם כן בחינת שלמות החסרון, שהוא הרוח חיים דקדשה. ועל־כן (משלי י, ב): "צדקה תציל ממות", שהוא הסתלקות הרוח חיים, כי על־ידי הצדקה שממלא חסרונו של העני - נמשך הרוח חיים שהיא שלמות החסרון, בחינת (משלי יב, כח): "בארח צדקה חיים" כנ"ל. ועל־כן נאמר בצדקה (מלאכי ג, י): "ובחנוני נא בזאת... אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די", דהינו שלמות כל החסרונות, שנמשך הברכה עד בלי די, כי עקר שלמות החסרונות הוא על־ידי צדקה, כנ"ל.