# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/63/2/

וזה בחינת (שמות א, כב): "כל הבן הילוד היארה תשליכהו" וכו'. כי בן־זכר הוא בחינת המשכת הרוח חיים דקדשה שנמשך מבחינת "רב חסד" (שם ד, טו), שהוא בחינת סטרא דדכורא, בחינת יוסף הצדיק (זהר האזינו רצו.), שהוא בחינת מלאפום, כידוע (תקוני זהר ז:), בחינת הרוח חיים דקדשה, שהוא בחינת (בראשית א, ב): "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", כמו שכתוב ביוסף (שם מא, לח): "הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו", בחינת (יהושע ב, יא): "ולא קמה עוד רוח באיש", כי עקר הרוח חיים הוא בבחינת יוסף הצדיק, בחינת שמירת הברית. ועל־כן נאמר ביעקב כשנתבשר לו בשורת יוסף (בראשית מה, כז): "ותחי רוח יעקב אביהם". כי יעקב הוא בחינת כלל ישראל (סימן ט), בחינת (בראשית מו, כז): "כל הנפש הבאה לבית יעקב", הינו שעקר חיות רוח יעקב, שהם כלל ישראל, הוא על־ידי בחינת יוסף הצדיק, שמשם תוצאת הרוח חיים, שהוא בחינת צדיק הדור הרב דקדשה, בחינת רב חסד וכו', והם רצו, חס ושלום, להתגבר לבלע, חס ושלום, את הרוח חיים דקדשה, ועל־כן השליכו כל הבן הילוד אל יאור מצרים, שזהו בחינת "תבלעני מצולה", הנאמר ביונה (ב, ד) כשהיה במעי הדגה, כי יאור מצרים, בחינת (מיכה ז, יט): מצולת ים, הוא בחינת הרוח סערה שרוצה לבלע הרוח דקדשה, חס ושלום, כמו שכתוב (ישעיה נז, כ): "והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל" וכו', בחינת רוח סערה שהולך וסוער ואינו יכול להשקיט, כי הוא גדול בשעתו וכו', כנ"ל.

כי סטרא דנוקבא היא בבחינת קצר רוח, בבחינת (משלי יד, כט): "קצר רוח יעשה אולת", בחינת בלבול הדעת, כי עקר ישוב הדעת הוא סטרא דדכורא, כידוע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות קי.): "הביאו בני מרחוק" (ישעיה מג, ו) - זה דעתן של בני ארץ־ישראל שדעתן מישב עליהם כבנים, "ובנותי מקצה הארץ" - זה דעתן של שאר ארצות שדעתן אינן מישבת עליהן כבנות [כמובא זה בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימנים ל, לה)]. ועקר המשכת הרוח חיים הוא מהדעת, הינו מהתורה, שהוא הדעת, וכשאין הדעת בשלמות אזי הוא בחינת קצר רוח, בחינת דינים, הפך ארך אפים שנמשך מרב חסד, כי עקר החסד הוא כפי שלמות הדעת, [כמובא כמה פעמים בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (ל א, נו, קה, קיט)]. ומצרים רצו להתגבר על הרוח חיים דקדשה, כנ"ל.

ועל־כן גזרו (שמות א, כב): "כל הבן הילוד היארה תשליכהו", שזהו בחינת "כבלע רשע" וכו' כנ"ל, "וכל הבת תחיון", כי הבת היא בחינת דעת שאינו מישב, בחינת "קצר רוח" וכו' כנ"ל. וזהו בחינת מה שאמרו מצרים, נתחכם למושיען של ישראל לדונו במים וכו' (סוטה יא.), כי עקר התגברותם היה למושיען של ישראל, שהוא משה רבנו - בחינת צדיק הדור אשר ממנו תוצאות הרוח, כי הם רצו לבלע, חס ושלום, ביאור מצרים, שהוא בחינת רוח סערה כנ"ל, את הרוח חיים של צדיק־הדור, בחינת משה, אבל באמת משה רבנו היה כלו טוב, בחינת (שמות ב, ב): "ותרא אתו כי טוב הוא", ומבאר במאמר הנ"ל, שהצדיק שהוא בבחינה זו, בחינת כלו טוב, שאין בו שום רע מהארבעה יסודות - הוא יכול לירד לתוך הצנור של הרשע לקלקלו ולהכניעו ולהשפילו, ואינו מתירא ממנו כלל, כי אין להרוח סערה שום כח ושליטה להתאחז בצדיק כזה שהוא כלו טוב.

וזה בחינת מה שהיה מכרח משה רבנו, עליו השלום, להיות בתוך יאור מצרים, ודיקא בת פרעה הוציאה אותו משם וקראה אותו 'משה' "כי מן המים משיתהו" (שמות ב, יב), ונתגדל בבית פרעה דיקא (שם ב, י), כל זה מורה על תקף הכח של משה רבנו שהיה כלו טוב, שעל־ידי־זה היה יכול להכניע את פרעה ומצרים ולהוציא את בני ישראל משם, הינו כי משה הכרח להוריד עצמו לתוך הצנור של מצרים, שהיא המדה רעה שהם משקעים בה כדי לשברם ולהכניעם על־ידי־זה, כנ"ל.

וזה מרמז במה שתכף אחר לדתו השלך לתוך היאור־מצרים, לרמז, שמשה רבנו שהוא כלו טוב כנ"ל, הוא יכול לירד לתוך היאור מצרים, שהם בחינת מצולת ים, שרוצים לבלע את ישראל ואין מי שיוכל להוציא ישראל משם, כי אם זה הצדיק שיכול לירד לתוך יאור מצרים כמו משה, כי הוא יכול לירד לתוך תקף הרע שלהם ולהכניעם ולהשפילם ולהוציא ישראל משם, כי הוא כלו טוב, כנ"ל. ומחמת שתכף שנכנס משה לתוך יאור מצרים, שהוא בחינת הרע שלהם, תכף נכנע ונשבר ונתבטל הרע לגבי הטוב, על־כן תכף נתגירה בת פרעה (עין סנהדרין יט: וברש"י שם דבור המתחיל 'ואשתו'), ויצא טהור מטמא (איוב יד, ד), שמתוך תקף טמאת פרעה בעצמו, משם דיקא נתהפך - ויצאה בת פרעה ונתגירה, והיא דיקא הוציאה את משה, כי הרע נתבטל לגבי הטוב, ועל־ידי־זה יצא כל הטוב שהיה בלוע בהם, בבחינת (איוב כ, טו): "חיל בלע ויקאנו". ועל־כן נתגדל משה רבנו בבית פרעה דיקא, כי בזה דיקא תלוי הגאלה, כנ"ל, כי משה רבנו הכרח להיות ביאור מצרים ובבית פרעה - כדי לשבר הצנור שלהם על־ידי שהוא ירד לתוכו, כי היה כלו טוב, כנ"ל, ועל־ידי־זה דיקא הוציא את בני ישראל מגלות מצרים, דהינו שהוציא את הרוח חיים דקדשה מתוך הרוח סערה וכו', כנ"ל.

וזה בחינת מה שהקדים השם־יתברך רפואה למכה (מגלה יג:), והקדים לשלח למצרים את יוסף הצדיק, ואחר כך ירד יעקב ובניו, כי עקר הרוח חיים הוא יעקב ויוסף כנ"ל, ועל־ידי שקדמו יוסף ויעקב לירד למצרים, על־ידי כך הכניעו אז את הרוח סערה, על־ידי הרוח חיים שלהם דקדשה, ועל־ידי־זה היה כח לישראל להתקים על כל פנים במצרים כל ימי הגלות עד שבא משה רבנו והוציאם משם כו', כנ"ל.

ועל־כן נאמר בעת יציאת מצרים (שמות ג, יט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו". כי עקר יציאת מצרים היה על־ידי־זה, על־ידי שהיה כח למשה לקח בחינת עצמות יוסף, בחינת הרוח חיים דקדשה, שעל־ידי־זה עקר הגאלה כנ"ל. ועל־כן סמוך לגאלה, בעת שרצה השם־יתברך להתגלות למשה במראה הסנה, אז נאמר (שם ב, כג): "ויהי בימים הרבים ההם ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו" וכו'. כי אז דיקא התחילו לעלות האנחות שלהם להשם־יתברך, כי כבר התחילו להמשיך הרוח חיים להשלים חסרונם על־ידי האנחה, מחמת שכבר היה משה רבנו בעולם ופעל ועשה על־ידי כח עבודתו עד שהיה סמוך לגאלה. ואז דיקא נאמר 'ויאנחו בני ישראל', כי אז דיקא היה להם כח להתאנח, הינו להמשיך הרוח חיים על־ידי האנחה, לזכות לצאת מן הרוח סערה מבחינת גלות מצרים, וכנ"ל.