# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/63/5/

וזה בחינת אסור חמץ בפסח ואכילת מצה, כי באמת יציאת מצרים היה נס נפלא מאד מאד [כמבאר בכתבים (פרי־עץ־חיים, חג המצות א)]. שמחמת שהיו ישראל אז משקעים בטמאת מצרים - היה קשה מאד להוציאם משם, אם לא בחמלת ה' שהשפיע עליהם אור גדול מאד מלעלא שלא כדרך הטבע וכו', עין שם, וזה בחינת מצה שהוא אור עליון מאד.

כי מבאר במאמר הנ"ל שאי אפשר להכניע הרוח סערה של הרב דקלפה, כי אם על־ידי שזוכין לברר כל הארבעה יסודות שהם: אש, רוח, מים, עפר - לבררם שלא יהיה בהם שום אחיזה מהרע כלל, רק יהיה כלו טוב וכו', עין שם. וזה זוכין על־ידי תורה, כי על־ידי התורה, על־ידי שמבררין ההלכה וכו', על־ידי־זה מבררין הטוב מהרע מהארבעה יסודות, וזוכין לברר כל הארבעה יסודות שיהיה כלו טוב, ואז דיקא יכולין להכניע הרוח סערה, כנ"ל. אך זה השכל לברר את ההלכה - זה מקבלין מתפלה, שמשם יוצא מעין החכמה וכו', כי תפלה היא בחינת עדן - "עין לא ראתה" (ישעיה סד, ג), בחינת בריאה בכח, ותורה היא בחינת בריאה בפעל וכו', עין שם. נמצא, שאי אפשר להכניע הרוח סערה כי אם על־ידי התורה שעל־ידי־זה מבררין כל הארבעה יסודות, כנ"ל.

ובמצרים היה עדין קדם קבלת התורה, על־כן בודאי היה קשה מאד להוציאם משם, ועל־כן התגבר עליהם טמאת מצרים מאד, שהוא בחינת "רוח הטמאה" וכו' (זכריה יג, ב), כנ"ל, כי לא היה אפשר להכניעם מחמת שלא קבלו את התורה עדין, אך השם־יתברך חמל עליהם והגביהם למעלה מדרך הטבע על־ידי משה רבנו בזכות התורה שקבלו אחר כך, כמו שכתוב (שמות ג, יא): "מי אנכי וכו' וכי אוציא" וכו', ששאל משה להשם־יתברך באיזה זכות יצאו? והשיבו השם־יתברך: "בהוציאך וכו' תעבדון את האלקים על ההר הזה" - שיקבלו את התורה, כמו שפרש רש"י שם. נמצא, שיצאו ישראל בזכות התורה שיקבלו אחר כך. וזה בחינת תפלה, שהוא בחינת בריאה בכח, ששם כל התורה בכח ולא בפעל, כי שכל של התורה יוצא מן התפלה, כנ"ל.

נמצא, שבהתפלה - התורה היא בכח, ועל־ידי בחינה זו דיקא יצאו ישראל ממצרים, על־ידי בחינת התורה שבכח, שהיא בחינת תפלה, בבחינת (שמות ג, יב): "בהוציאך את העם תעבדון" וכו', דהינו שעתידים לקבל את התורה, אבל עדין לא קבלו ועדין התורה בכח, כי על־ידי־זה היתה עקר יציאתם על־ידי בחינת התורה שבכח, שהוא בחינת תפלה, שזהו בחינת זכות אבות, שעל ידם יצאו ישראל ממצרים, בחינת (שמות ג, טו): "ה' אלקי אבתיכם וכו', אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב", שזהו בחינת תפלה שאומרים בה "אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב". כי האבות היו קדם קבלת התורה ואז היתה התורה בכח, וכל עבודתם היה בבחינת תפלה, ועל־כן הם תקנו השלש תפלות שביום (ברכות כו:). ועל־ידי בחינה זו יצאו ישראל ממצרים, על־ידי בחינת תפלה, שהיא בחינת בריאה בכח, בחינת תורה בכח.