# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/63/9/

וזהו החלוק שבין חמץ למצה שהוא באות ה', שחמץ הוא ב'חית' ומצה הוא ב'הא', כמובא (זהר פנחס רנב.). כי ה' של מצה - זהו בחינת הרוח חיים, שהוא בחינת ה' - חמשה חמשי תורה, שממשיכין עכשיו הרוח חיים על־ידי בחינת מצה, ששם הוא למעלה מהארבעה יסודות כנ"ל, ושם אין שליטה להרוח סערה, ומשם דיקא אנו ממשיכין את הרוח חיים, שהוא בחינת ה', אבל חמץ - הוא בחינת שנסתם פתיחת ה'הא', שמשם תוצאות הרוח, בחינת (תהלים פא, יא): "הרחב פיך ואמלאהו". וב'חית' נסתם פתיחה זו, בבחינת (חבקוק א, יג): "כבלע רשע צדיק ממנו" - שרצה לבלע את הרוח חיים לסתמו במצר הגרון, שלא יהיה כח להמשיכו לתוך גוף האדם - להחיות עצמו להשלים חסרונו, שזהו בחינת גלות מצרים כנ"ל (לקוטי תורה לך־לך), ועקר התגברותו על־ידי תערבת הארבעה יסודות שנתערבו מטוב ורע. וזהו בחינת 'חית' שהוא שתי פעמים 'דלית', הינו שני פעמים הארבעה יסודות, כי הם מערבים מטוב ורע. אבל מצה הוא בחינת ששוברין החית של חמץ ומשפילין ומכניעין הארבעה יסודות רעים, ונשאר רק הארבעה יסודות טובים דקדשה, שהם בחינת ארבעה ראשים, ואז נפתח ה'חית' ונעשה 'הא', כי נמשך הרוח חיים לתוך הארבעה יסודות, ואז נעשה מ'דלית - הא', על־ידי הרוח חיים דקדשה, שהוא יסוד החמישי, שנמשך מצדיק יסוד עולם שדבוק בחמשה חמשי תורה וכו', כנ"ל.