# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/64/1/

וזה בחינת פסח. כי זה ידוע, שעקר גלות מצרים היה לתקן חטא אדם־הראשון שפגם בעץ הדעת טוב ורע, שבשביל זה היה עקר הגלות, ועקר הגלות היה מחמת פגם הדמים שנפגמו על־ידי חטאו ונתערבו הדמים, שהם בחינת חמשה מיני דמים טהורים וכו', ועל־ידי חטא אדם־הראשון נתערב טוב ורע ונתערבו הדמים. ומפגם הדמים היו יונקים פרעה ומצרים, וזה היה עקר הגלות, [כמובן בכתבים (עין פרי עץ חיים, חג המצות, פרק א)]. ועקר הגאלה היה על־ידי בחינת שעשוע עולם־הבא, כי משם כל הגאלות, ובפרט גאלת מצרים, כמבאר בזהר (בשלח מו.) ובכתבים, שמסטרא דעלמא דאתי נפקי (שמצד העולם־הבא יצאו).

ועקר הגאלה היה על־ידי בחינת הלכות, שהם הם שעשוע עולם־הבא, כי עקר תקון חטא אדם־הראשון לברר הטוב מהרע, שבזה תלוי גאלת מצרים - הוא על־ידי ההלכות, כי על־ידי שמבררין הפסק הלכה, על־ידי־זה נתברר הטוב מהרע, [כמבאר בדברי רבנו ז"ל (סימן ח)], ובזה היה תלוי עקר גאלתם, וזה הוא בעצמו תקון וברור הדמים הנ"ל, כי ההלכות מבררין בין דם לדם, בין דם טמא לדם טהור. ועל־כן נקרא הפסק דין - 'הלכה', שהוא בחינת תהלוכות הדמים שהולכין כסדר כנ"ל, כי עקר תקון וברור הדמים שילכו כסדר הוא על־ידי פסקי דינים שהם נקראים הלכות כנ"ל. ועל־כן עקר גאלת מצרים היה תלוי בבחינת הלכות, שהם שעשוע עולם־הבא, כנ"ל.

וזה תקף הנס של יציאת מצרים, כי מאחר שעקר גאלתם היה תלוי בבחינת הלכות, ומאחר שאז לא זכו עדין לקבלת התורה, על־כן בודאי לא היו יכלים לברר הפסק הלכה, ועל־כן היה נס גדול ונפלא מאד, כי היה הדבר קשה וכבד מאד מאד, מחמת שעדין לא זכו לתורה בחינת הלכות, שבזה היה תלוי עקר גאלתם. אך השם־יתברך הפליא חסדו עמנו מאד ונתגלה לישראל במצרים, דהינו שהאיר עליהם הארה גדולה ונפלאה, דהינו ההארה של בחינת עלמא דאתי, שמשם היתה גאלתם, כנ"ל.

כי אז בשעת גאלת מצרים נתגלה עליהם השגת אלקותו יתברך, שהיא בחינת שעשוע עולם־הבא ואז זכו לדעת אותו יתברך ולהודות ולהלל לשמו הגדול יתברך, שזהו עקר שעשוע עולם־הבא, כי עקר ההלל נתתקן בשעת יציאת מצרים, כמו שכתוב (ישעיה ל, כט): "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג", ואמרו רבותינו ז"ל, שבאותו הלילה אמרו שירה והלל ואז זכו להתגלות אלקותו יתברך. שזהו בחינת שעשוע עולם־הבא, נמצא, שזכו לבחינת שעשוע עולם־הבא אז, ועל־ידי־זה היתה עקר גאלתם.

וזה היה עצם הנס, כי באמת לא היו עדין כדאי לגאל - כי עקר הגאלה שהיא על־ידי בחינת עלמא דאתי כנ"ל, היה תלוי רק על־ידי בחינת הלכות כנ"ל, כי ההלכות הם עקר התקון של חטא אדם־הראשון כנ"ל, גם ההלכות הם הם שעשוע עולם־הבא שמשם היתה הגאלה, והם לא זכו אז לבחינת הלכות - כי עדין לא זכו לתורה, כנ"ל. וזה שכתוב (יחזקאל טז, ח): "ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים וכו', ואת ערם ועריה". 'ערם ועריה' זה בחינת ערם בלי לבוש, שהיא בחינת הלכות, שהם בחינת לבושין, בחינת חלוקא דרבנן, כמובא (עין זהר נח סו.). והם היו אז ערמים מבחינת חלוקא דרבנן, דהינו הלכות.