# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/64/11/

כי מצה הראשונה היא הכהן (זהר פנחס רנז.), שהיא בחינת אל כידוע, שהוא בחינת תפלה, [כמבאר היטב בדברי רבנו הנ"ל]. כי אל, על־שם הכח (טור סימן ה), ועל־ידי התפלה אנו לוקחין לעצמנו הכח וכו', [עין שם היטב], וזהו בחינת מצה הראשונה שהיא הכהן - שעליו מברכין המוציא [ועקר הוא ברכת 'המוציא לחם מן הארץ', שהיא ראשונה וקודמת לכל הברכות (ברכות מא.)], כי הברכה היא בחינת תפלה, כי עקר התפלה היא ברכות והודאות, כי על־ידי הברכה אנו לוקחין לעצמנו הכח ממנו יתברך, כביכול, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ברכות לה.) על פסוק (תהלים כד, א): "לה' הארץ ומלואה". וכתיב (שם קטו, טז): "והארץ נתן לבני אדם" - כאן קדם ברכה, כאן לאחר ברכה. נמצא, שעל־ידי הברכה כל העולם ומלאו שלנו, נמצא שאנו לוקחין כח מעשיו מהשם־יתברך אלינו על־ידי הברכה, ועקר וראש לכל הברכות היא ברכת המוציא שיש לה קדימה לכל הברכות. נמצא, שמצה ראשונה שמברכין עליה המוציא מרמזת על בחינת אל, בחינת תפלה כנ"ל. גם ברכת המוציא מרמזת על בחינת הלכות הנ"ל, שעל ידם מאיר האמת, כנ"ל, שעל־ידי־זה נגאלו ממצרים, כי עקר ברכת המוציא לחם מן הארץ זה בחינת שנתברר ונזדכך הלחם, שזהו בחינת ההלכות, כי ברור ההלכות הוא ברור הלחם מן הפסלת מבחינת מץ ותבן, שהם בחינה אחת, כנ"ל.

ועל־כן יש עשרה מצוות בתבואה, ועשרה תבות בהברכה, ועשר מיני עבודות קדם שנתברר הלחם, חרישה וזריעה ושאר דברים של עשר עשר שיש בלחם [כמובא בטור ארח חיים בהלכות בציעת הפת (סימן קסז)], כי הלחם צריך להתברר בעשרה בחינות ברורים, כנגד עשרה מיני דמים הנ"ל שנתערבו על־ידי חטא אדם־הראשון, שעקר התקון על־ידי ברור ההלכות, שזהו בעצמו בחינת ברור הלחם והחטה ממץ ותבן, כנ"ל. כי מחמת שעקר החטא היה על־ידי האכילה, על־ידי אכילת עץ הדעת, על־כן עקר הברור על־ידי אכילה וכנ"ל. ועקר גמר הברור הוא על־ידי הברכה, דהינו ברכת המוציא שקודמת לכל הברכות, כי הלחם היא עקר האכילה. ועל־כן סמכו רבותינו ז"ל ברכת המוציא על פסוק (ויקרא כב, לג): "המוציא אתכם מארץ מצרים". ומר מפיק לה מפסוק (במדבר כג, כב): "אל מוציאם ממצרים". כי המוציא לחם וכו', דהינו ברור האכילה - זהו בעצמו בחינת יציאת מצרים, שעקר הגאלה היה על־ידי ברור ותקון חטא אדם־הראשון, על־ידי בחינת הלכות, שהם בחינת אכילת מצה, בחינת מאכל מברר, כי ברור האכילה וברור ההלכות הם בחינה אחת, כנ"ל.