# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/64/16/

ויש דבור של 'מלכות פה' (תקוני־זהר יז.), זה בחינת כוס רביעי שאומרים עליו ההלל (פסחים קיז:), שהוא בחינת מלכות, [כמבאר בכתבים (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק ז)], שבחינת הלל הוא במלכות. ועל־ידי שלמות הדבור, שהיא בחינת לשון הקדש - על־ידי־זה ממשיכין הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל. ששת ימי החל הם בחינת עבד (תקוני זהר פו:), ושבת הוא בחינת בן - נייחא וכו', (עין שם במאמר הנ"ל, באותיות ד־ה). וזה בחינת (תהלים ק, ב): "עבדו את ה' בשמחה" וכו', עין שם. וזהו בחינת החרות של גאלת מצרים, כי יצאנו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, כי השמחה היא החרות [כמבאר במקום אחר (סימן יז תנינא)], כי עבדות הוא בחינת עצבות הנ"ל, ושמחה היא בחינת חרות, ועל־כן על־ידי בחינה הנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין להמשיך השמחה של שבת לבחינת עבדות, על־ידי־זה יוצאים מעבדות לחרות.