# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/64/2/

ועקר מרירת הגלות היה שלא היה אפשר להם לברר הפסקי הלכות בבחינת (שמות א, יד): "וימררו את חייהם בעבדה קשה" - 'בקשיא', "בחמר ובלבנים" - 'בלבון הלכתא' [כמו שאיתא בתקונים (תקון כא, מד.)], דהינו ש לא היה אפשר להם ללבן ההלכות מחמת הקשיות שהיו ממררים את חייהם ומחמת זה היה קשה מאד לצאת משם, כי פרעה היה אוחז בהם בתקף גדול, כי פרעה הוא אחורי הדעת והיה יונק מהמחין, ולא הניח את המוחין לצאת ולהתגלות, כמובא בכתבים (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק א) הינו שהיה תופס את המחין והדעת ולא הניח את הדעת להתפשט שיוכל לברר וללבן ההלכה כי היה מבלבל את הדעת בקשיות בבחינת "וימררו את חייהם" - בקשיא כנ"ל, עד שלא היה אפשר ללבן ולברר ההלכה. ומעצם המרירות הנ"ל, דהינו הקשיות הנ"ל שהכביד עליהם מאד, לא היה באפשר להם בשום אפן לברר ההלכות, ובפרט שעדין לא זכו לקבלת התורה, כנ"ל. ועל־כן הפליא השם־יתברך חסדו עמנו והאיר על ישראל בחינת ההארה של פסקי ההלכות, דהינו שעשוע עולם־הבא כנ"ל, אף־על־פי שהם בעצמם לא בררו ההלכה כנ"ל, ועל־ידי־זה הוציאם ממצרים. וזהו בחינת החפזון של יציאת מצרים.