# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/64/3/

וזהו בחינת אכילת מצה ואסור חמץ והכל מחמת החפזון, כמו שכתוב (דברים טז, ג): "כי בחפזון יצאת". וכמו שאומרים (הגדה של פסח): מצה זו שאנו אוכלים - על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא וגאלם, שנאמר (שמות יב, לט): "ויאפו את הבצק וכו', כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה" וכו'. כי באמת אי אפשר לזכות לפסקי הלכות, - שהם עקר תקון חטא אדם־הראשון והם כלל כל התקונים של כל החטאים, כמו ששמעתי מ רבנו, זכר צדיק לברכה, וכמבאר במאמריו הקדושים כמה פעמים. והם בחינת שעשוע עולם־הבא כנ"ל, אבל בודאי אי אפשר לזכות להלכות, כי אם על־ידי יגיעה גדולה, כי צריכים לטרח הרבה לברר וללבן כל הקשיות לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (סוטה כא.).

וזה בחינת 'מי שטרח בערב שבת - יאכל בשבת' (עבודה זרה ג.). כי הטרחא והעבודה של ששת ימי החל הם בחינת ברורים, כידוע (פרי עץ חיים, שער התפלה, פרק ז). ועקר הברור על־ידי ההלכות וצריכים לטרח כל ששת ימי החל לברר וללבן ההלכה, שהם בחינת ששה סדרי משנה, שהם כנגד ששת ימי החל (זהר צו כט:), שהם בחינת אסור והתר, טמא וטהור, כשר ופסול, וצריכים כל ששת ימי המעשה לטרח בהלכה לברר ההתר מהאסור וכו', ואז זוכין להלכה ברורה, שהיא בחינת שבת. כי שבת היא בחינת שלום והכרעה, בחינת הלכה ברורה, שהיא שביתה מן הברור. ואי אפשר לזכות לבחינת שבת, שהיא בחינת הלכה פסוקה כי אם מי שטרח בערב שבת, דהינו שטרח בששת ימי החל, בששה סדרי משנה, באסור והתר וכו', וברר ולבן ההתר מהאסור וכו' ואז דיקא זוכין לבחינת שבת, שהוא בחינת שעשוע עולם־הבא, בחינת הלכות, אבל בלא טרחא אי אפשר לזכות להלכות, כי 'מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת' (עבודה־זרה שם).

נמצא, שלא היה אפשר לישראל לזכות להלכות, שבזה היה תלוי גאלתם, כי אם על־ידי טרחות ויגיעות לברר וללבן ההלכה. ואם היה, חס ושלום, השם־יתברך ממתין עד שיבררו בעצמם ההלכה - לא היו יכלים להגאל משם כלל, חס ושלום. כי אז התגבר עליהם הסטרא־אחרא, דהינו פרעה ומצרים כל כך, עד שלא היה אפשר להם בשום אפן לזכות על־ידי יגיעות לבחינת הלכות. כי הם כבר סבלו שם מרירות גדול בשביל ההלכות, כמו שכתוב (שמות א, יד): "וימררו את חייהם", בקשיא כנ"ל, אבל אף־על־פי־כן לא היה אפשר להם לצאת מן המרירות והקשיות ולברר ההלכות מגדל תקף הסטרא־אחרא שהתגבר עליהם אז מאד, שעל־ידי־זה בלבלו דעתם מאד, ולא היו יכולים לצאת מן המרירות והקשיות לברר ההלכה. ועקר מחמת שהיה עדין - קדם קבלת התורה ולא נתגלה התורה עדין. אבל השם־יתברך הפליא חסדו והאיר עליהם ההארה זו של שעשוע עולם־הבא, בחינת הלכות, אף־על־פי שלא היו כדאי לזה אז, כי לא יכלו לצאת בעצמם מן מרירות הקשיות לברר ההלכה, אף־על־פי־כן האיר להם השם־יתברך בחסדו מאליו הארה זו ודעת זה של בחינת הלכה ברורה, שהיא בחינת שעשוע עולם־הבא ועל־ידי־זה נגאלו ויצאו ממצרים, כי על־ידי־זה היתה גאלתם, כנ"ל.