# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/64/6/

וזהו בחינת החפזון ואסור חמץ. כי מאחר שהם בעצמם לא היה אפשר להם לברר ההלכה על־ידי ברור הקשיות והספקות, על־כן אסור להם לאכל חמץ, וחמץ אסור במשהו, כי אסור לנו בעת ההוא לכנס כלל וכלל בבחינת ספקות ובלבולים וקשיות שיש בהלכה, שזהו בחינת חמץ כי אין לנו עתה כח לברר ההלכה על־ידי קשיות וספקות, ואם יכנסו בזה, חס ושלום, יכולים לשאר שקוע שם, כי אי אפשר אז לצאת משם כנ"ל. ועל־כן אסור חמץ במשהו, כי אנו צריכים עתה רק לאכל מצה שהיא בחינת שלום, בחינת הלכה פסוקה, אבל חמץ אסור במשהו, כי אנו זוכים להלכה פסוקה בלי שום ברור הספקות והקשיות והמחלקת, ואסור לנו לכנס כלל בבחינת ספקות וקשיות שהוא בחינת חמץ. כי עכשיו קדם מתן תורה, בפרט בגלות מצרים אי אפשר לנו לברר ההלכה על־ידי קשיות וספקות, ואסור לכנס לשם כלל כי ישתקע שם, חס ושלום, כנ"ל.