# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/64/7/

ועל־כן אסור חמץ במשהו ב"בל יראה ובל ימצא" (שמות יג, יב), כי אין בין חמץ למצה אלא משהו (טעמי המצוות לר"מ הבבלי), כי חמוץ המח תלוי במשהו, כי כשרוצים לברח מן הספקות והקשיות צריכים לזהר ממשהו בעלמא, כי תכף כשמתחילין להחמיץ המח באיזה ספק כל שהוא, תכף נתבלבל המח מספק לספק עד שנתבלבל דעתו בספקות וקשיות גדולות, כמו שמצינו שבתחלה לא היה אלא מחלקת אחת בישראל - לסמך ושלא לסמך, ואחר כך נתרבה המחלקת בישראל [כמובא בגמרא (סנהדרין פח:)]. ומאחר שעכשיו אין לנו כח לברר הספקות והקשיות, על־כן חמץ אסור במשהו, כי אסור לכנס עכשיו בבחינת חמוץ המח כלל, כי מחמת תקף הסטרא־אחרא של פרעה ומצרים, תכף כשמתחילין להחמיץ את המח באיזה ספק כל שהוא - הם יכולים להתגבר, חס ושלום, לבלבל את המח מספק לספק עד שישאר שקוע שם, חס ושלום, כנ"ל.

ועל־כן יצאנו בחפזון ממצרים, כי לא יכלו להתמהמה (שמות יב, לט), כי תכף כשהאיר עליהם השם־יתברך הארת הגאלה שהיא בחינת שעשוע עולם־הבא, בחינת פסקי הלכות - הצרכו לצאת מיד בחפזון בלי שום עכוב במצרים, כי צריכים לברח מן הספקות והקשיות שהיא בחינת גלות מצרים, מאחר שאין להם כח לבררם, ואם יתעכבו שם יכולים לשאר שם שקוע, חס ושלום, כנ"ל. על־כן צריכים לצאת משם מיד, לברח מן הספקות והקשיות, לזכות תכף לבחינת הלכות ברורות שעשוע עולם־הבא שנתגלה עליהם ברחמיו הגדולים יתברך, שזהו בחינת מצה, כנ"ל.