# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/64/8/

וזהו בחינת מחין דגדלות שקודמין למחין דקטנות - כי מחין דגדלות - זה בחינת שהמח גדול, שמחמת גדלותו אין לו שום ספק וקשיא בחינת הלכה פסוקה. ומחין דקטנות - הינו מח קטן, שהוא בחינת ספקות וקשיות, כמו הקטן שקשה לו כמה ספקות, ואינו מבין ההלכה על בריה, אבל תמיד צריכין מקדם לבחינת מחין דקטנות ואחר כך למחין דגדלות, כי צריכין מקדם להסתפק הרבה בהלכה ולהתקשות בה - שזהו בחינת מחין דקטנות, ואחר כך מבררין הפסק־הלכה על בריה, שזהו בחינת מחין דגדלות. אבל עכשו זוכין מיד לבחינת הלכה פסוקה, שזהו בחינת מחין דגדלות קדם מחין דקטנות, הינו קדם הספקות והקשיות שיש בהלכה קדם שמבררין אותה, כי עכשו זוכים להלכה פסוקה קדם שסובלין מרירות הספקות, שהם מחין דקטנות, כנ"ל.

ואחר כך כשזוכין לבחינת הלכה פסוקה - שעשוע עולם־הבא, שהוא בחינת מחין דגדלות, אזי יכולין אחר כך לקבל גם מחין דקטנות. כי כבר נתברר ההלכה על בריה, ועכשו אפלו כשמקבלין המחין דקטנות - שוב אין שום ספק וקשיא כלל מאחר שכבר זכו להלכה פסוקה. ועל־כן החמץ אסור כל ימי הפסח, כי בעת הזאת של הגאלה - אין לנו שום ספק וקשיא כלל, שהיא בחינת חמץ, ואסור לנו לכנס בזה כלל כנ"ל. ואפלו כשמקבלין אחר כך המחין דקטנות, גם כן אין לנו שום ספק וקשיא כלל בהלכה, מאחר שכבר יודעין ההלכה על בריה על־ידי חסדו יתברך, על־ידי בחינת מחין דגדלות שהאיר עליהם השם־יתברך בחסדו, כנ"ל.