# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/64/9/

וזהו בחינת המרור שאוכלין אחר כך (פסחים קטז:), שהוא זכר ל"וימררו את חייהם" (שמות א, יד), כמבאר בהגדה, כי עכשיו יש לנו כח להמתיק ולבטל מרירות השעבוד של פרעה ומצרים, שהוא מרירות הקשיות כנ"ל, כי עכשיו כבר נתבטלו כל הקשיות, כי אנו זוכים עכשיו למצה, שהיא בחינת הלכה ברורה כנ"ל. ועל־כן כורכין המצה ומרור ביחד (פסחים קטו.), כי על־ידי המצה, שהיא בחינת הלכה פסוקה - נמתק ונתבטל המרור, שהיא מרירות הקשיות, שהיה בהלכה קדם שנתבררה, כנ"ל.

[גם יש בזה עוד דברים בגו, על־פי מה שמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים, חג המצות פרק ו), שהשליך פ'ר'ע'ה למטה ונעשה ע'ר'פ'ה ואז יש כח לבטלו, עין שם. גם איתא (שם): ש'חרסת' הוא בחינת 'חס רו"ת', עין שם. ואפשר, ש'המרור' שהוא בגימטריא 'מות', כמבאר שם, הוא מרמז על "אשת כסילות" (משלי ט, יג), שהיא מר ממות (קהלת ז, כו), שהיא בחינת ערפה, שמשם עקר התגברות הסטרא־אחרא שמבלבלת הדעת בקשיות וספקות ומחלקת. וההמתקה על־ידי 'חרסת' - 'חס רות', בחינת (משלי לא, ל): "אשה יראת ה'", בחינת (קהלת ט, ט): "ראה חיים עם האשה" וכו', כי מרות יצא דוד שזכה להלכה פסוקה, כמו שכתוב (שמואל־א' טז, יח): "וה' עמו" - שהלכה כמותו (סנהדרין צג:), שהם בחינת (ישעיה נה, ג): "חסדי דוד". ועכשיו כשנפל פרעה למטה ונעשה בחינת ערפה, עכשיו דיקא יש לנו כח להמתיקו ולבטלו למטה, הינו על־פי הנ"ל, כי פרעה מבלבל הדעת בספקות וקשיות ואינו מניח לברר ההלכה, כנ"ל. ועל־ידי־זה תפס את ישראל בגלות מצרים, "וימררו את חייהם" - 'בקשיא' וכו', כנ"ל, אבל עכשיו כשהאיר עליהם השם־יתברך בחסדו וזכו להלכה פסוקה בחינת מצה, ונתבטל חמוץ המח לגמרי, דהינו שנתבטלו כל הספקות שבהלכה מאחר שיודעים ההלכה ברורה, ועל־כן מאחר שנתבטלו הספקות - עכשיו יש לנו כח לבטל ולשבר מרירת הקשיות, כי עכשיו אנו יודעים בברור שהקשיא בטלה ואין כאן ספק כלל, מאחר שיודעים ההלכה על בריה. וזהו בחינת אכילת מרור, כי מרירת הקשיות שבא על־ידי בלבול המח בחינת חמץ, שהיא יניקת פרעה - זאת המרירות הקשה יש לנו כח לבטלו למטה דיקא, כי למעלה אצל המוחין ששם יניקת פרעה בחינת חמץ, בחינת בלבול הדעת בספקות, שם אין לנו כח עכשיו לברר וללבן הספקות כנ"ל, וזהו אסור חמץ ואפלו במשהו כנ"ל. אבל כשנתבטל החמץ והבלבול הדעת וזוכין למצה, בחינת הלכה פסוקה, אזי תכף המרירות הבא מבלבול הדעת, נתבטל ונמתק ויש לנו כח לשברו ולבטלו, כי אנו יודעים שהקשיא בטלה ומבטלת מאחר שזכו להלכה פסוקה כנ"ל, ושוב אין לנו שום ספק ובלבול הדעת, שהיא בחינת חמץ וממילא נתבטל מרירת הקשיות כנ"ל].

נמצא, שעקר גאלת מצרים היה על־ידי בחינת הלכות פסוקות וברורות שזכו מן השמים בחסדו יתברך, שהם בחינת שעשוע עולם־הבא שמשם נגאלו. ועל־ידי ההלכות, שהם בחינת חסדי דוד, על־ידי־זה - מאיר האמת על־ידי שלשה קוין, שהם בחינת אל אלקים ה', בחינת תורה ותפלה ושדוכים. כי מתחלה בעת שהיו הדמים שוטפין על הלב הוא פגם האמת, בחינת (משלי כט, י): "אנשי דמים ישנאו תם" וכו', ועכשיו על־ידי תקון הדמים, בחינת הלכות, מאיר האמת על־ידי שלשה קוין כנ"ל ברבוע הדבור בארבעה חלקי הדבור, שהם וכו' (עין שם כל זה היטב היטב במאמר הנ"ל). וזה בחינת (שמות ד, י): "לא איש דברים אנכי גם מתמול גם" וכו', כי במצרים היה הדבור בגלות וכו', (עין כל זה שם במאמר הנ"ל).