# הלכה ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/65/

ענין יציאת מצרים בכל דור ודור ובכל אדם וענין אכילת מצה - על־פי המאמר "בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי" (בסימן לו), עין שם כל המאמר.

כי יש שבעים נפש בית יעקב, בחינת שבעים פנים לתורה, וכל נפש מישראל יש לו שרש בשבעים נפש הנ"ל, כנגד זה יש שבעים אמות. וכל אמה יש לה מדה ותאוה רעה שהיא משרשת בהן, ויש תאוה הכללית שכוללת כל השבעים אמות, והוא תאות נאוף - שכלם משרשים ומשקעים בזאת התאוה. וכל נפש מישראל קדם שיש לה איזה התגלות בתורה - מנסין ומצרפין את הנפש בגליות של שבעים אמות, הינו בתאוותיהן הרעות, ועקר הנסיון הוא בתאוה הכלליות הנ"ל, שכשהנפש של ישראל נתנסה בזאת התאוה, זהו בחינת גלות של שבעים אמות כנ"ל ואזי צועקת שבעים קלין כמו היולדת וכו' (זהר פנחס רמט:), ואז כשמשבר זאת התאוה ועומד בנסיון - זוכה אחר כך להוליד התגלות התורה. ובשביל זה משה רבנו, עליו השלום, שהוא כלל התורה היה פרוש מכל וכל וכו', ובלעם כנגדו בקלפה היה משקע וכו' (סנהדרין קה:). גם יוסף הצרך לעמד בנסיון וכו' כדי לזכות להתגלות התורה בחינת חכמה ובינה (זהר יתרו פה.).

והתקון של הרהורי זנות שבאים לאדם שיאמר "שמע" ו'ברוך שם' - כדי לכלל נפשו בשנים־עשר שבטי־יה על־ידי קריאת שמע, שהיא בחינת מלכותא דשמיא, שהיא בחינת ים של שלמה שעומדת על שנים־עשר בקר כו'. ומפריש את נפשו מנשמת ערב רב הבאים מאשה זונה, שהיא שפחה בישא, טחול, אמא דערב רב וכו', עין שם.

אבל מי שהוא רגיל בהרהור של התאוה הכלליות - הוא צריך גם להוריד דמעות בשעת קבלת על מלכות שמים, כי הדמעות הם ממותרי המרה שחרה וכשמוריד דמעות נדחין המותרות וכו', הינו התאות נאוף הבאים מעכירת דמים של טחול, שהיא מרה שחרה וכו' וכולל נשמתו במלכות שמים וכו', עין שם.

וזהו כלל גדול, כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט, אך לפי בחינת הכלי המקבל את האור - כך נצטיר האור בתוכו, אם הכלי הוא בשלמות אזי נצטיר בבחינת ברכה וכן להפוך וכו', כי אור הפשוט הבא מלעיל הוא בבחינת קמיץ וסתים, אך לפי בחינת הכלי המקבלים הוא בבחינת צירי, שנצטיר האור לפי בחינת הכלי. ועל־כן כתיב בבלעם (במדבר כג, כ): "הנה ברך לקחתי" - בקמץ, וברך וכו' - בצירי. כי אפלו הלקיחה, שהיא אז בבחינת קמיץ סתים, היא בבחינת ברך, ראיה לזה, כי הוא היה רוצה להצטיר לפי בחינת הכלי שלו, שהיא בחינת קללה ולא היה יכל להשיב וכו'. וזהו בחינת "ברך ולא אשיבנה", ומפני שהיה בשעת לקיחה בבחינת ברך, ומפני מה, לפי שהעיד הכתוב עליהם שישראל נקראו שבטי י"ה וכו', ועקר שלמות הכלי, שהוא בחינת תפיסת המחין שלו, הוא כפי תקון הברית, ואז יכול לקבל ולתפס התורה של הצדיק, כי נצטיר אצלו האור לטובה ולברכה על־ידי שלמות הכלי שלו, דהינו תפיסת המחין שלו כפי תקון הברית וכו', עין שם כל זה באר היטב.