# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/65/1/

וזה בחינת גלות מצרים, כי ידוע ומפרסם, שעקר גלות מצרים היה על פגם הברית (פרי־עץ־חיים, חג־המצות, פרק א) - שהצרכו שבעים נפש של בית יעקב להתנסות ולהצטרף בגלות מצרים, שהיא בחינת גלות של שבעים אמות, כי גלות מצרים כולל כל הגליות של כל השבעים אמות [כמובא במדרש (בראשית־רבה טז, ד): שכל הגליות מכנים בשם מצרים וכו' (כמובא בדברי רבנו ז"ל, סימן ד' ועוד)]. כי מצרים הם "ערות הארץ" (בראשית מב, ט), שטופי זמה, הינו כי הם בחינת הגלות הכולל כל שבעים אמות, הינו בחינת התאוה הכלליות הנ"ל, שהיא תאות נאוף, שהמצרים היו משקעים בה ביותר.

נמצא, כששבעים נפשות של בית יעקב באו בגלות מצרים - זה בחינת גלות הנ"ל המבאר במאמר הנ"ל, דהינו גלות של כל נפש מישראל שצריכה לבא בגלות של שבעים אמות, הינו בתאוה הכלליות הנ"ל, שהיא בחינת גלות מצרים שהיו שטופי זמה, ובשביל זה גלות מצרים כולל כל הגליות (בראשית רבה טז, ד) מחמת שהיו משקעים ביותר בתאוה הכלליות הנ"ל של שבעים אמות, שזהו עקר הגלות, כנ"ל.

ועל־כן גלות מצרים ויציאת מצרים היא בכל אדם ובכל זמן, כי כל אחד מכרח להתנסות בתאוה הכלליות הנ"ל, שהיא בחינת גלות מצרים, וכפי מה שזוכה לשבר התאוה הכלליות ולצאת מן הגלות של התאוה הכלליות של שבעים אמות - זה בחינת יציאת מצרים. וכשהנפש של ישראל באה בגלות הנ"ל היא ראמת [משליכה, צועקת] שבעים קלין, כמו היולדת קדם הלדה.

וזה בחינת "ויצעקו בני ישראל אל ה'" (שמות יד, י) "וישמע ה' את קלנו" וכו' (דברים כו, ז), הנאמר בגלות מצרים שהיא בחינת גלות הנ"ל, הינו בחינת הקלין הנ"ל שצועקת הנפש כשהיא באה בגלות הנ"ל. ועקר גלות מצרים היה כדי לבא להתגלות התורה, כי אחר כך זכו לקבלת התורה בהר סיני (וכנ"ל במאמר הנ"ל).