# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/65/11/

וזה בחינת אכילת מרור - זה רמז למה שכתב שם רבנו במאמר הנ"ל (באות ב), שעקר התאוה היא באה מעכירת דמים הבאים מטחול, שהיא מרה שחרה (תקוני זהר תקון נו, פט:). ועל־כן צריכין להוריד דמעות בשעת קבלת על מלכות שמים, כדי לצאת מהרהורים הנ"ל, מי שרגיל בהם, חס ושלום, עין שם. וזה בחינת מרור, זכר ל"וימררו את חייהם" (שמות א, יד), הינו בחינת התאוה הנ"ל, שהוא בחינת מרה שחרה, ועל־כן אוכלים עכשיו המרור כדי להמתיק ולהכניע ולשבר מרירות התאוה, כנ"ל.

כי מטבילין את המרור בחרסת (פסחים קטו:), שהוא בחינת ח"ס רו"ת, כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, חג המצות פ"ו). חס רות - זה בחינת מלכות דקדשה אשה יראת ה' (משלי לא, ל), כי רות היא בחינת "אשה יראת ה'" - שיצא ממנה דוד, שהוא בחינת מלכות דקדשה. וזהו 'חס' בגימטריא 'חיים', כמובא (פרי־עץ־חיים, שם), בחינת "אשה יראת ה'", שעליה נאמר (קהלת ט, ט): "ראה חיים עם האשה אשר אהבת". וזהו בחינת תקון הברית כנ"ל, כי מלכות דקדשה, בחינת "אשה יראת ה'", הוא בחינת תקון הברית כנ"ל. וזהו שמטבילין המרור בחרסת - להכניע בחינת מרה שחרה בחינת התאוה הנ"ל. על־ידי בחינת מלכות דקדשה, וכנ"ל.