# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/65/12/

וזה בחינת שביעי של פסח, בחינת קריעת־ים־סוף. כי הים נקרע לשנים־עשר קרעים, כמו שכתוב (תהלים קלו, יג): "לגזר ים סוף לגזרים", כנגד שנים־עשר שבטי־יה. כי הרהורים הבאים על האדם הם בחינת (מיכה ז, יט): "מצולות ים", כמובא (פרי־עץ־חיים, הנהגת הלמוד). והתקון של הרהורים הם 'שמע' ו'ברוך שם', שיש בהם שנים־עשר תבות - כנגד שנים־עשר שבטי־יה כנ"ל. ועל־כן כשרדפו מצרים אחריהם והשיגו אותם חונים על הים - זה בחינת שתאוה הנ"ל, שהיא בחינת גלות של שבעים אמין, בחינת גלות מצרים, רודפים אחר האדם, בפרט בעת שבורח ממנה שאז מתגברת ביותר, כידוע. ואז מתגברים 'מצולות ים' על האדם, דהינו בחינת הרהורים כנ"ל. וכל זה מחמת שיצאו קדם הקץ, כי עדין לא היו כדאי לצאת כנ"ל, ועל־כן רודפים אחרי האדם ורוצים להתגבר עליו בחינת 'מצולות ים', שהם ההרהורים כנ"ל. והתקון של ההרהורים, שהם בחינת מצולות ים, היא בחינת ים של שלמה, מלכותא דשמיא - שהוא בחינת שמע וברוך שם כנ"ל (וכמבאר במאמר הנ"ל), כי ים של שלמה עומד על שנים־עשר בקר שהם י"ב שבטי י"ה.

וזה בחינת קריעת־ים־סוף שנבקע הים לשנים־עשר גזרים - כנגד י"ב שבטי־יה, שעליהם עומד הים דקדשה, בחינת ים־של־שלמה, ואז נתגרשו ונתבטלו המים הזדונים, בחינת 'מצולות ים', "ויבאו בני ישראל בתוך הים" דקדשה "ביבשה" (שמות יד, טז), כי המים הזדונים, מצולות ים, בחינת הרהורים כנ"ל, שרוצים להתגבר על ים דקדשה, דהינו על ים החכמה, כי עקר אחיזתם בדעת האדם, שהיא בחינת ים החכמה, כי כל ההרהורים והמחשבות הם בתוך הדעת והמח. ועכשיו נתגרשו ונתבטלו כל מצולות ים הנ"ל, ונשאר הים דקדשה עומד על שנים־עשר שבטי י"ה, וזה בחינת קריעת־ים־סוף לשנים־עשר גזרים, כנ"ל.

ועקר קריעת־ים־סוף היה על־ידי בחינת יוסף, שהוא בחינת שמירת הברית, כמו שכתוב (תהלים קיד, ג): "הים ראה וינס" - "וינס ויצא החוצה" (בראשית לט, יב), כמובא (בראשית רבה פז, ח), כי עקר בחינת קריעת־ים־סוף היא על־ידי בחינת שמירת הברית כנ"ל. שהוא בחינת ים של שלמה שעומד על י"ב שבטי־יה כנ"ל, [כמבאר היטב במאמר הנ"ל]. ועל־ידי בחינת יוסף, שמירת הברית, בחינת "וינס החוצה", על־ידי־זה "הים ראה וינס" - זה בחינת (בראשית טז, ח): "מפני שרי גברתי אנכי ברחת" המובא שם במאמר הנ"ל (באות ג), כי ההרהורים הנ"ל שהם בחינת מצולות ים, בחינת מלכות הרשעה - הם בורחים מלפני בחינת יוסף, מלפני שנים־עשר שבטי־יה. ואזי נבקע הים, כי נשאר הים עומד על שנים־עשר שבטי־יה, ואזי יכולים שנים־עשר שבטי־יה לעבר בו ביבשה, כי הולכים ועוברים בתוך ים־החכמה בלי מונע מהמצולות ים.

ועל־כן בשעה שעברו על הים נתגלה להם ים החכמה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח): 'ראתה שפחה על הים' וכו'. כי נכנע שפחה בישא אמא דערב רב (זהר בראשית כז:), מלכות הרשעה, תאוה הנ"ל. ואז גם מדרגות התחתונות מאד של ישראל אפלו השפחה של ישראל - הכל נכלל בקדשה, מאחר שנתבטל שפחה בישא וכו' כנ"ל, ועל־כן ראתה שפחה דיקא על הים וכו'.

וכל זה ביום ששי לספירה וכו', כי אף־על־פי שבליל פסח נמשך עליהם הארה גדולה וכו' כנ"ל, אבל אחר כך, אחר יום ראשון, חוזרים לילך מדרגא לדרגא על־ידי ספירת־העמר [כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים, ספירת־העמר)]. הינו אף־על־פי שבליל פסח נמשך עליהם האור מלמעלה בבחינת ברך כנ"ל, אף־על־פי שעדין לא תקנו כליהם בשלמות, אף־על־פי כן אחר כך נסתלק בחינת הארה זו, והם צריכים לקבל האור בהדרגה, דהינו כפי תקון כליהם בימי הספירה, כן זוכין לקבל האור הדעת, דהינו התורה הקדושה ביום החמשים, שהוא חג־השבועות.