# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/65/14/

ועל־כן אחר שבעת ימי הפסח התר החמץ באכילה. וכמובא בזהר (תצוה קפג:) משל לבן מלך, כי אחר שקבלו מצה 'אסותא' - יכולים לאכל חמץ, עין שם. כי בתחלה הכרחו לאכל רק מצה, שהוא בחינת האור הנמשך מלמעלה בבחינת ברכה, שלא על ידינו, בבחינת "הנה ברך לקחתי", כנ"ל, ועל־ידי־זה יצאו ממצרים מטמאה לטהרה, וזכו לבחינת תקון הברית ונתתקנו כליהם על־ידי־זה. ואחר כך בששת ימי הספירה נתתקנו גם כן כליהם קצת, וזכו לבחינת קריעת־ים־סוף לשנים־עשר גזרים, שכל זה הוא בחינת תקון הברית כנ"ל, ואזי נתתקנו כליהם ויכולים לציר האור בבחינת ברכה, ואז יכולים לאכל חמץ, שהוא בחינת ציור כנ"ל, כי אז יכולים ישראל לציר האור לברכה על־ידי תקון כליהם, ועל־כן יכולים לאכל חמץ, כנ"ל. ועל־כן בשבועות מקריבין שתי הלחם מחמץ דיקא, כי אז אנו מצירין האור לברכה, ומקבלין התורה הקדושה בבחינת ברכה על־ידי תקון הכלים במ"ט ימי הספירה כנ"ל. ועל־כן מקריבין אז חמץ דיקא, שהוא בחינת ציור האור לברכה על־ידי תקון הכלים במ"ט ימי הספירה כנ"ל, ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.