# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/65/2/

ועקר הגאלה היתה על־ידי משה שהיה פרוש לגמרי מתאוה הנ"ל, גם ישראל היו גדורין מן העריות במצרים, ועל־ידי־זה זכו לגאלה. אבל אף־על־פי־כן איתא, שעדין לא היו כדאי להגאל לולי חסדיו יתברך, כי המצרים היו אחוזים בהם כל כך, עד שלא היה באפשר להם לצאת לולי חסדיו הגדולים ונפלאותיו הנוראים שעשה אז. ועקר ההארה שבאה מלמעלה אז בליל פסח, שעל־ידי־זה נגאלו, נעשה שלא על ידינו כלל, (כמבאר בפרי עץ חיים), הינו כי מבאר במאמר הנ"ל, שאור הבא מלמעלה הוא בבחינת קמיץ וסתים, רק כל אחד כפי הכלי שלו - כן זוכה לקבל האור או להפך, חס ושלום. ומחמת שהיה עדין קדם הקץ ולא היו עדין כדאי לגאל, כי עדין לא נגמר כליהם בשלמות שיהיו יכולים לקבל האור בבחינת 'מאורות' מלא להגאל על־ידי־זה, כמו שכתוב (יחזקאל טז, ו): "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וכו' - 'בדמיך' זה בחינת גלות של התאוה הנ"ל, שהיא באה מהדמים כנ"ל, כי אף־על־פי שהיו גדורין מן העריות, כנ"ל, אף־על־פי־כן עדין לא נשלם לגמרי הצרוף שלהם, ועדין לא נשלם כליהם לגמרי, שיהיו ראוים לגאל. וכמבאר בכמה מקומות ובפסוקים, שעדין לא היו כדאי לגאל, כמו שכתוב (יחזקאל טז, ז): "ואת ערם ועריה" וכו'. כי המצרים נתאחזו מאד בכליהם, כי היו משקעים במ"ט שערי טמאה, כמובא (של"ה, מסכת־פסחים, מצה־עשירה). ומחמת זה אם היה נצטיר האור כפי הכלי כנהוג תמיד - לא היו יכולים להגאל, כי היה נצטיר, חס ושלום, להפך, מחמת שהכלי לא היה בשלמות מחמת טמאת מצרים שנתאחזה בהם.

וזה היה הנס והפלא הגדול שעשה השם־יתברך עמנו אז, שהשם־יתברך בעצמו ובכבודו ירד לגאל אותנו, כמו שכתוב (שמות יב, יב): "ועברתי בארץ מצרים" וכו'. הינו שלא התנהג עמנו בדרך הטבע, דהינו כמו שמתנהג תמיד שיורד אור פשוט מלמעלה ונצטיר למטה כפי בחינת הכלי של המקבל. רק הפליא חסדו ונפלאותיו עמנו אז, והמשיך האור מלמעלה בבחינת ברכה וטובה, בבחינת "הנה ברך לקחתי" הנאמר למעלה (במדבר כג, כ), שגם הלקיחה היא בבחינת 'ברך', וזה היה גם בעת יציאת־מצרים, שנצטיר האור למעלה בבחינת ברכה. ועל־כן אף־על־פי שנתאחזו טמאת מצרים בכליהם, לא נצטיר האור להפך, חס ושלום, מאחר שירד מלמעלה בבחינת ברכה וטובה, על־ידי־זה נגאלו, כי זאת ההארה הגדולה שבאה מלמעלה בבחינת ברכה וטובה, הכניע טמאת מצרים ונטהרו כליהם על־ידי־זה ונגאלו.