# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/65/4/

וזה שאמר בלעם לבלק (במדבר כג, כ): "הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה". שגם הלקיחה היה בבחינת ברך וכו' כנ"ל. וזהו שאמר אחר כך (פסוק כא): "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל" וכו'. ופרש רש"י, אפלו כשהם חוטאים לפניו בעברה אינו מדקדק אחריהם וכו'. הינו כשישראל חוטאין, חס ושלום, ואז נתקלקל כליהם על־ידי החטא - ואז יהיה האור נצטיר ממילא, חס ושלום, להפך כנ"ל, אבל השם־יתברך אינו מדקדק עם ישראל ועושה עמהם לפנים משורת הדין, וכשנכשלים בעברה, חס ושלום, אזי הוא מוריד האור מלמעלה בבחינת ברכה, בבחינת "הנה ברך לקחתי", כדי שלא יצטיר האור להפך, חס ושלום, על־ידי שנתקלקל כליהם, חס ושלום.

וזהו "ה' אלקיו עמו" וכו', כי תמיד ה' אלקים עמם ומציר, כביכול, בעצמו האור בבחינת ברכה, וזהו בחינת ה' אלקים, כי ה' הוא בחינת אור פשוט, אלקים הוא בחינת צירי, בחינת ציור האור, הינו שה' אלקים עמו, הינו, שכביכול, הוא בעצמו מציר האור לטובה, כדי שלא יצטיר, חס ושלום, להפך, על־ידי קלקול הכלי מחמת שנכשלו באיזה עברה, חס ושלום.

וזה שאמר אחר כך (פסוק כב): "אל מוציאם ממצרים" וכו'. ופרש רש"י, שאמר לבלק, אתה אמרת 'עם יצא ממצרים' שיצאו מעצמם, 'אל מוציאם ממצרים', השם־יתברך הוציאם ולא יצאו מעצמם, הינו שבלק אמר שיצאו מעצמם, דהינו כפי תקון הכלי שלהם היה גאלתם, ועל־כן אפשר לדקדק אחריהם ולמצא בהם איזה פגם כדי להתאחז בהם ולקלקל כליהם כדי שיצטיר האור להפך. אבל באמת לא כך הוא, רק 'אל מוציאם ממצרים', דהינו שהשם־יתברך בעצמו הוציאם על־ידי אתערותא דלעלא בלי אתערותא דלתתא, כי לא המתין שיצטיר האור לפי בחינת הכלי שלהם, שהיא בחינת אתערותא דלתתא, רק "אל מוציאם ממצרים" - שהוא בעצמו ציר האור לטובה והוריד האור מלמעלה, בבחינת ברכה כנ"ל, בבחינת "הנה ברך לקחתי" כנ"ל. ועל־כן אי אפשר לקללם בשום אפן, כי אי אפשר לציר האור להפך, כנ"ל, בבחינת "וברך ולא אשיבנה", כנ"ל.

וזה בחינת אריכת אפים, שהשם־יתברך מאריך אף אולי ישוב. וזה בחינת מה שהוא יתברך פושט יד לקבל בתשובה, והבא לטהר מסיעין לו (שבת קד.), הינו כשאדם חוטא חס ושלום, ואם היה יורד האור כפי הכלי שלו, היה מצטיר האור להפך, בבחינת (יומא עב:): 'לא זכה' וכו', ואם כן, איך אפשר לו לשוב? אבל השם־יתברך מלא רחמים ותשובה קדמה לעולם, והבא לטהר מסיעין לו, הינו שכל אדם, כשבא לטהר ולשוב בתשובה, אז השם־יתברך ממשיך עליו האור בבחינת ברכה מלמעלה כנ"ל, ועל־ידי־זה נטהר מטמאתו כנ"ל, וזוכה לשוב, וזהו הסיוע דלעלא, כי כשזוכה לשוב מחטאיו - זהו בחינת יציאת מצרים, כידוע, וכנ"ל.

וזהו בחינת אכילת מצה; על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא וגאלם, שנאמר (שמות יב, לט): "ויאפו את הבצק" וכו' (הגדה־של־פסח). כי מצה הוא בחינת מחין גדולים מאד הבאים מלמעלה, כי מצה הוא בצק שאין מניחים אותו להחמיץ, רק אופין אותו מיד, בעת שהוא מצה קדם שבא לידי חמוץ, הינו בחינה הנ"ל, בחינת האור הבא מלמעלה שהוא קמיץ וסתים, שהוא אור פשוט שמצטיר תמיד כפי בחינת הכלי כנ"ל, ועכשיו נצטיר מיד למעלה קדם שירד להצטיר למטה כפי הכלי.