# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/65/8/

וזה בחינת מתנות כהנה תרומות ומעשרות, כדי להוציא הדגן מן הקללה כנ"ל על־ידי הכהן, שהוא בחינת "וקמץ הכהן" - שהוא יכול להמשיך האור הבא מלמעלה, שהוא קמיץ וסתים (תקוני זהר יט:) ולצירו לברכה, כנ"ל. וזהו בחינת תרומה לכהן ומעשר ללוי, כי כהן - הוא בחינת "וקמץ הכהן", הינו האור הפשוט, שהוא קמיץ וסתים. והלוי - הוא בחינת צירי, כידוע. כי כהן, לוי, ישראל, הם בחינת חכמה, בינה, דעת (עץ־חיים, שער יט, פרק ט), נמצא, שלוי הוא בחינת בינה, שהוא בחינת צירי, כמובא (תקוני זהר תקון ע, קכט:). ועל־כן נותנין תרומה לכהן - כדי להרים התבואה לשרשו שהוא אור פשוט בחינת "וקמץ הכהן" כנ"ל, ואזי ממילא יוצאה מהקללה, מאחר שהרימה לשרשה, שהוא אור פשוט. ואחר כך נותנין מעשר ללוי - שהוא בחינת צירי, כדי שיצטיר האור והשפע לטובה ולברכה.

וזהו בחינת חלה לכהן שנותנין אחר כך לכהן מן העסה, כי אחר כך כשנעשה עסה, ואזי מתחיל העסה להצטיר ולהתחמץ, על־כן צריכין לתן שנית מתנה לכהן, דהינו חלה, שהיא גם כן תרומה - כדי להרים עוד הפעם את העסה לשרשה לבחינת "וקמץ הכהן" - כדי שיצטיר האור לברכה. כי בעת שנעשה עסה - יוכל הסטרא־אחרא לחזר ולהתעורר, חס ושלום, כי הם בחינת חמץ ושאור, שאחיזתם בעת שנעשה העסה דיקא, כי אז עקר הציור של השפע שבא מלמעלה, כי כל זמן שלא נעשה מהתבואה עסה - עדין לא נגמר מעלתה. ועקר הגמר בעת שנעשה פת, דהינו משנתגלגלה העסה, ועל־כן אז עקר התעוררותם של הסטרא־אחרא, כי הם מתעוררים אז דיקא בעת שמצטיר האור, כדי לצירו, חס ושלום, להפך כנ"ל. ועל־כן אז מתעורר חמץ ושאור שהם בחינת ציור בחינת סימני חמץ כקרני חגבים - שזהו בחינת ציור האור, כידוע למבין, ועל־כן אנו חוזרין ונותנין מתנות כהנה, דהינו חלה - לכהן כדי להרים הכל לשרשו לבחינת "וקמץ הכהן", כדי שעל־ידי־זה ימשך האור מלמעלה ויצטיר בבחינת ברכה, כי הכהנים יכולין להמשיך האור הפשוט מלמעלה ולצירו לברכה, שזהו בחינת ברכת כהנים, כנ"ל, וזה שכתוב אצל חלה (יחזקאל מד, ל): "להניח ברכה אל ביתך" - 'להניח ברכה' דיקא, כנ"ל.

וזהו בחינת ברכה תחלה וסוף שמברכין על כל דבר - הכל כדי לציר האור והשפע, שהוא החיות שיש באותו דבר שנהנה ממנו - לצירו לברכה, ועל־כן צריכין לברך תחלה וסוף, כי בתחלה צריכין לברך קדם האכילה, כדי שיצטיר האור הנמשך מלמעלה, שהוא החיות של אותו הדבר שיצטיר לברכה. ואחר כך, אחר האכילה, שאז נתפשט רוחניות המאכל לתוך המחין, ונתוסף לו חכמה ודעת על־ידי האכילה - וכל אחד מקבל חיות ומחין מהאכילה כפי הכלי שלו, כי אצל הצדיק נתוסף חכמה ודעת על־ידי האכילה, ולהפך אצל הרשע נתוסף כסילות על־ידי האכילה, ואף־על־פי ששניהם אוכלים בקערה אחת, כי הכל כפי הכלי, כי חיות האכילה נמשך ונצטיר אצל כל אחד כפי הכלי שלו, כפי תפיסת המחין שלו לטוב או להפך, חס ושלום, ועל־כן אחר האכילה - אז מתחיל המאכל להתברר, ונמשך הטוב והמבחר אל המח ונצטיר שם במחו כפי תקון הכלי שלו, על־כן צריכין לברך אחר המזון - כדי שיצטיר האור לברכה בעת שנמשך החיות מהאכילה אל המח שהוא בחינת הכלי כנ"ל. וזהו בחינת ברכת המזון, וזהו בחינת ברכת הטוב והמטיב שאומרים בברכת המזון ואומרים שלש הטבות (ארח חיים סימן קפט סעיף א), כדי שיצטיר האור לטובה ולברכה.