# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/65/9/

והנה כל זה הוא בכל השנה - שאנו עוסקים תמיד לציר האור לברכה על־ידי התורה והמצוות, אבל עכשיו בשעת יציאת מצרים קדם קבלת התורה, ולא היו יכולים לתקן כליהם בשלמות בעצמם מחמת טמאת מצרים וכנ"ל. על־כן אין אנו יכולים לאכל חמץ שהוא בחינת ציור, דהינו שמצירין האור כפי בחינותינו, כפי תקון הכלים שלנו, כי בהכלים נתאחזו המצרים כנ"ל ויצטיר האור, חס ושלום, להפך, ועל־כן החמץ אסור ב"בל יראה ובל ימצא" (שמות יג, ז; יב, ט), כי אז החמץ הוא בחינת קללה, וכנ"ל.

ועל־כן אנו מכרחים לאכל מצה, שהוא בחינת חפזון, כי אין ממתינים עד שיצטיר האור למטה, וכנ"ל, רק שנמשך מלמעלה האור בבחינת ברכה, בבחינת "הנה ברך לקחתי", וזהו בחינת מצה שנאפה מיד קדם שבא לידי חמוץ, שהוא בחינת ציור הנעשה למטה, כי עכשיו מקבלין האור מלמעלה בבחינת ברכה, שזהו בחינת מצה שנאפה מיד, וכנ"ל.