# הלכה ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/66/

ענין פסח

על־פי המאמר, 'שאלו את ר' יוסי בן קיסמא אימתי בן דוד בא' וכו', עין שם כל המאמר בלקוטי הראשון בסימן נ"ז

והכלל, שעל־ידי נדר שנודרין איזהו דבר ומקימין מיד, על־ידי־זה זוכין לאמונת חכמים. ועל־ידי־זה מתנוצצים בו אורות האבות וכו', ועל־ידי־זה זוכין לענג שבת, הינו אכילה בקדשה, ואז יכול לפעל באכילתו מה שפועל בתענית, הינו להפיל אויביו לפניו בזכות ענג שבת כמו שפועל בצום וכו', כי על־ידי הצום אויביו נופלים לפניו, כי על־ידי הצום מכניעין הכבד לפני המח ונותן הממשלה להמח, הינו שמכניע הכבד כועס, שהוא ראש המקטרגים, שהוא עשו, הוא אדום, שאחיזתו בכבד מלא דם, ועל־ידי הצום מכניעין אותו ומתקנין את המח, ומפילים כל השונאים והצרים הנאחזין בהמקטרג הגדול הנ"ל הנאחז בכבד כועס וכו', אבל כשזוכה לבחינת ענג שבת, אז אין צריך לצום, כי פועל באכילתו מה שפעל על־ידי הצום, הינו להשבית אויב, כי אכילת שבת־קדש היא וכו', אבל לרבות השלום צריכין להרבות בצדקה וכו', ויש חלוק בין השלום של תענית של חל ובין השלום של ענג שבת, כי זה אין לו פה, וזה יש לו פה, וזהו: "אין בין חמץ למצה אלא משהו (פסחים ל.), נוטריקון: ו' היה מ' עשה ה' צדקה ש' לום וכו' (ישעיה לב, יז), עין שם כל זה היטב.