# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/66/10/

וזה בחינת גדל השפע של עשירות שזכו בשעת יציאת מצרים, כמו שכתוב (בראשית טו, יד): "ואחרי כן יצאו ברכש גדול". וזה בחינת הברכה שלקח יעקב מעשו, וכל זה היה על־ידי שלקח תחלה ממנו את הבכורה, כמו שכתוב (שם כז, לו): "את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי". כי כשנתעלה המח על הכבד, שהוא בחינת בכורה דקדשה, אזי ישראל נזונין תחלה ונמשך כל השפע והברכה להמח תחלה, דהינו לישראל, ואז כל השפע והעשירות - לישראל אשר בשבילם נברא העולם וכל אשר בה, וכל ההשפעות, וכל העשירות, וכל הטוב של כל העולמות - הכל שיך להם לבד, אשר בשבילם נברא הכל. רק כשחס ושלום, פוגמין ישראל ומתגבר חס ושלום, על הגלות של הכבד על המח חס ושלום, אז הכבד נזון תחלה, ואז הם גוזלין השפע תחלה, חס ושלום, וישראל נזונין מתמצית, כמובא (זהר תרומה קנב:). ועל־כן בשעת יציאת מצרים, שאז נכנע בכור דסטרא־אחרא ונכנע הכבד לגבי המח, על־כן חזרה השפע למקומה האמתי לישראל - "וינצלו את מצרים" (שמות יב, לו), כי לקחו מהם כל העשירות שהיה של ישראל באמת, כי כל טוב שיך רק לישראל שנקראים 'ראשית', שהם הבכור באמת אשר בשבילם נברא הכל, כמו שכתוב - "בראשית ברא" - בשביל ישראל שנקראו "ראשית", בחינת בכור דקדשה כנ"ל. ועל־כן יעקב על־ידי שלקח הבכורה מעשו - על־ידי־זה לקח ממנו הברכה, כמו שכתוב (בראשית כז, לו): "ואת בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי", כי הא בהא תליא, וכנ"ל.

ועל־כן לקח יעקב הברכה מאביו על־ידי המטעמים שעשה לאביו כאשר אהב (בראשית כז, ט), כי המטעמים של יעקב הם בחינת אכילה דקדשה, בחינת ענג שבת, כמו שכתוב (שם כז, כז): "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'", שהוא שדה תפוחין קדישין, כמו שפרש רש"י שם, שזהו בחינת סעדת שבת שנקרא 'חקל תפוחין קדישין', כידוע (זהר יתרו פח.). ועל־כן קבל יעקב הברכה בליל פסח על־ידי שני גדיי עזים שעשה לאביו, אחד הקריב לפסח ואחד הקריב לחגיגה (תרגום בראשית כז-ט, ורש"י שם). כי קרבנות הם בחינת נדר, שעל־ידי־זה זוכין לענג שבת ומכניעין הכבד מלא דם, שהוא עשו, ולוקחין ממנו הבכורה והברכה ומחזירין להמח, שהוא הבכור דקדשה, בחינת יעקב, שזהו עקר בחינת יציאת מצרים, שהיה בליל פסח שאז קבל יעקב הברכה (רש"י בראשית כז, ט), שהוא כל ההשפעות וכל העשירות, כמו שכתוב (בראשית כז, כח): "ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ" וכו'. בחינת (שם טו, יד): "ואחרי כן יצאו ברכש גדול", וכנ"ל. ועל־כן נקרא "פסח" - 'פה סח', כמובא (פרי־עץ־חיים, חג־המצות פרק ו), זה בחינת שלום שיש לו פה שזוכין בפסח, שזהו בחינת מצה שזוכין לאכל בפסח, שהוא בחינת שלום שיש לו פה (כמבאר במאמר הנ"ל, באות ח).