# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/66/11/

וזה שקורין פרשת "אם כסף תלוה" (שמות כב, כד) בימי הפסח (ארח חיים סימן תצ, סעיף ה), כי עקר העניות וההלואות, חס ושלום, נמשכין מבחינה הנ"ל, הינו מבחינת התגברות הכבד על המח, חס ושלום, שאז העכו"ם שאחיזתן בכבד בבחינת עשו שממנה על כל הגליות, אז הם שולטין על ישראל, חס ושלום, והם לוקחין כל השפע חס ושלום, וישראל נזונין מתמצית. ועל־ידי־זה נמשך העניות חס ושלום, לישראל. כי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אז נתקים (דברים טו, ד): "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך" וכו'. הינו שישראל מקבלין הברכה והבכורה מן עשו. והם מושלין עליו ואז אביונים באחרים ולא בכם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי ראה סא), כי עקר העניות, חס ושלום, הוא מבחינת התגברות הכבד על המח, חס ושלום, כנ"ל, שזה בא על־ידי פגם תאות אכילה, שזהו בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, שעל־ידי־זה נמשך חס ושלום, טרחת וטרדת עבודת הפרנסה, בחינת "בעצבון תאכלנה", בחינת (בראשית ג, יז־יט): "בזעת אפיך תאכל לחם" וכו', שזהו בחינת התגברות הכבד, בחינת 'תכבד העבודה', הינו בחינת עבדות ויגיעת הפרנסה.

וזה בחינת (במדבר יא, ח): "שטו העם ולקטו" - בשטותא, [כמובא בזהר הקדוש (בשלח סג.)], הינו שמחמת שטות והעדר הדעת צריכין לטרח מאד ולשוטט עבור פרנסה, הינו כנ"ל, שעקר יגיעת וכבדות הפרנסה, חס ושלום, הוא רק מחמת התגברות הכבד על המח, חס ושלום, כנ"ל, שזהו בחינת פגם הדעת, ועל־ידי־זה מתגבר, חס ושלום, בחינת "תכבד העבדה", שהוא בחינת כבד מלא דם, כי דמים תרתי משמע (מגלה יד:), הינו עשו שאחיזתו בכבד הוא שופך דמים וגם לוקח דמים וממון של ישראל, חס ושלום, כשמתגבר חס ושלום, על־ידי עוונות ישראל, חלילה, ואז צריכין לטרח מאד עבור הפרנסה מחמת העדר הדעת, מחמת שהתגבר הכבד חס ושלום, על הדעת, שזהו בחינת "שטו העם ולקטו", הינו שפרנסתם בטרחא גדולה, וזהו מחמת שטות והעדר הדעת, בחינת 'שטו - בשטותא' (כמו שכתוב בזהר הקדוש, וכנ"ל).

וזהו כל המקבל עליו על תורה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ, וכל הפורק ממנו על תורה, נותנין עליו וכו' (אבות ג, ה). כי התורה היא הדעת (זהר בשלח סב.), ועל־כן כל המקבל עליו על תורה - שזהו בחינת התגברות המח על הכבד, שהוא סטרא דגופא, סטרא דעשו, אז 'כשזה קם זה נופל' (רש"י בראשית כה, כג), ואז מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ - כי נתבטל ממשלת ומלכות עשו שאחיזתו בכבד, שזהו בחינת העברת ובטול על מלכות, וממילא נתבטל גם על דרך ארץ, דהינו על עבודת וטרחת הפרנסה, כי עקר טרחת הפרנסה הוא רק מחמת התגברות הכבד שהוא בחינת עשו, שזהו בחינת "תכבד העבדה", כנ"ל. ועל־כן כל הפורק ממנו על תורה - ונחלש הדעת, חס ושלום, ומתגבר הכבד חלילה, על־כן נותנין עליו על מלכות ועל דרך ארץ - כי הא בהא תליא, כי על דרך ארץ, שהוא טרדת הפרנסה נמשך מעל מלכות, דהינו על מלכות הרשעה, שהוא מלכות אדום שאחיזתו בכבד שמשם עקר טרחת הפרנסה, כנ"ל. אבל כשמקבל עליו 'על תורה' ומגביר הדעת, ונחלש ונכנע הכבד לגבי המח - אז 'מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ' הנאחזין בהכבד, וכנ"ל.