# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/66/6/

ועל־כן עקר התחלת צמיחת הגאלה היה על־ידי קדשת שבת, שהוא בחינת שבת הגדול שלפני פסח. ועקר הנס של שבת הגדול הוא - שאז משכו ולקחו הקרבן פסח (ארח־חיים סימן תל, סעיף א), הינו עקר הגאלה היה על־ידי הנדר שנדרו הקרבן פסח והקדישו אותו. ועל־כן סבב השם־יתברך שקימו זאת - בשבת דיקא, דהינו בשבת שלפני פסח, כי על־ידי־זה בעצמו, הינו על־ידי הנדר של הקרבן פסח זכו לשבת, שהוא בחינת מצה, שהוא עקר יציאת מצרים שאז זכו לאכילת מצה, שהוא בחינת ענג שבת. וכל זה על־ידי הנדר, שהוא הקרבן פסח שנדרו בשבת הגדול, כי אז הקדישו את הקרבן פסח שהיה אז בעשר לחדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי על־ידי הנדר זוכין לענג שבת, שהוא בחינת מצה (כמבאר במאמר הנ"ל (באות ח).

ועל־כן על־ידי הקרבן פסח נצולו בכורי ישראל ונהרגו בכורי מצרים, ועל־ידי־זה היתה עקר הגאלה, כי עקר הבכורה באמת היא רק לישראל שהם הבכור דקדשה באמת, בחינת (שמות ד, כב): "בני בכרי ישראל", כי ישראל עלה במחשבה תחלה (בראשית רבה א, ד), כמו שכתוב (בראשית א, א): "בראשית ברא אלקים" וכו', בשביל ישראל שנקראו ראשית (ויקרא רבה לו, ד). ראשית היא בחינת בכור שנקרא "ראשית", כמו שכתוב (דברים כא, יז): "כי הוא ראשית אנו" וכו'. אך על־ידי חטא אדם־הראשון שנתערבו כל הדברים ונתהפכו ונשתנו מסדרן האמתי, זה גרם שיצא עשו תחלה ונדמה שהוא בכור. ועל־כן אחזו יעקב לעכבו. כי באמת אין הבכורה שיכה לעשו כלל רק לישראל לבדם, ועל־כן טרח ויגע יעקב אבינו עד שלקח הבכורה מעשו.

ועל־כן לקח הבכורה מעשו על־ידי תאות אכילה של עשו הרשע, כמו שכתוב (בראשית כה, ל): "הלעיטני נא מן האדם האדם הזה", ועל־ידי־זה מכר לו את הבכורה, כמבאר שם בפסוק. כי הבכור הוא ראשית, בחינת מחין (תקוני זהר תקון יד ל.). וכשזוכין לשבר תאות אכילה ואזי המח נתעלה על הכבד מלא דם, שהוא עשו - זה עקר בחינת הבכורה דקדשה, שהוא בחינת התעלות המח על כל הגוף, כי המח הוא ראשית, בחינת בכור, כנ"ל. אבל כשחס ושלום, מתגבר עשו שהוא הכבד, על המח, שזה נעשה על־ידי כעס הבא על־ידי תאות אכילה, (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל, באות ו). זה בחינת בכורה דסטרא־אחרא, שחס ושלום, עשו, שהוא בחינת כבד מלא דם (בכורות נה.), נוטל הבכורה והממשלה ומושל על המח, חס ושלום, שמזה באין כל הגליות, שהעכו"ם מושלין על ישראל, כי ישראל אחיזתם במח, כי ישראל עלה במחשבה תחלה והמחשבה הוא המח, והם נקראין ראשית, בחינת (תהלים קיא, י): "ראשית חכמה", בחינת מחין. וכשהאמות - שאחיזתם בכבד מלא דם, שהוא עשו, שכל הגליות על ידו, כמובא (זהר שמות יב:). כשהם שולטין על ישראל חס ושלום - זה בחינת התגברות הכבד על המח, חס ושלום, דמתמן 'תכבד העבודה', (כמובא בתקונים קמז.). וזה עקר גלות מצרים, בחינת תכבד העבודה, כי עקר גלות מצרים היה על־ידי עשו, שהוא בחינת כבד מלא דם, שהוא שר של מצרים, כמובא (זהר פנחס רלד.).