# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/67/10/

אבל זעירין אנון (מעטים הם) שיודעים עצות אמתיות איך לסור ולשוב מני חשך (איוב טו, כב). ואין יודעים לשות עצות בנפשו איך להתנהג באפן שיזכה להיות איש כשר באמת, וכמו שצעק על זה דוד המלך, עליו השלום (תהלים יג, ג): "עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יומם" וכו'. וזה ידוע מאד למי שרוצה לחוס על חייו ולכנס בעבודת ה' שצריך לסבל מרירות גדול קדם שזוכה לעצה אמתית כראוי לו באמת לפי בחינתו. ובאמת אי אפשר לקבל שום עצה כי אם מצדיקי הדור האמתיים, (כמבאר בהתורה הנ"ל), אבל הבעל דבר הניח עצמו גם על זה ובלבל את העולם והכניס מחלקת גדול בין הצדיקים עד שאין שום אחד יודע האמת למי להתקרב, עד אשר, חס ושלום, אבדה עצה מבני ישראל עם סגלה החפצים לשוב אליו יתברך.

אבל באמת השם־יתברך חומל עלינו בכל דור ובכל יום ויום, ושולח לנו ומאיר עלינו אור האמת בעצם, שזהו בחינת יציאת מצרים, בחינת מצה כנ"ל - ועל־ידי־זה אנו זוכין לאמונה ומתקרבים אליו יתברך ונגאלין מן הגלות בכלל ובפרט, ועל־ידי אור האמת הזה נמתק ונתבטל מרירת העצה של עצת הנחש וזוכין אחר כך לקבל עצה שלמה דקדשה. וזה בחינת אכילת מרור - להמתיק ולבטל מרירת עצת הנחש, שהוא מר ממות, שעל־ידי־זה אין יכולין לשית עצות בנפשו - שזהו המרירות קשה על האדם מן הכל. ועל־ידי בחינת מצה, בחינת אור עצם האמת שנתגלה בשעת יציאת מצרים וכן בכל דור ודור, על־ידי־זה נגאלין וזוכין אחר כך לבטל עצות רעות שאינן אמתיות הנמשכין מעצת הנחש ולקבל עצות קדושות, שהם בחינת תרי"ג עטין דאוריתא שמקבלין בשבועות אחר שזכינו לגאלה בפסח על־ידי עצם אור האמת, וכאשר יבאר עוד לקמן.