# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/67/11/

וזה הענין של יציאת מצרים - נעשה בכל דור ודור ובכל אדם ובכל זמן, כי בכל עת שהאדם משקע, חס ושלום, בגלות הנפש, כל אחד כפי שנתפס בעוונותיו ובתאוותיו, רחמנא לצלן, ויש לפעמים שהאדם משקע בגלות הנפש כל כך, עד שאי אפשר לגלות לו שום עצה קדושה איך לצאת מן החשך והגלות, כי כל מה שיתנו לו איזה עצה יבואו החולקים על האמת ויקלקלו אותה על־ידי עצות רעות שלהם, הנמשכין מעצת הנחש, כנ"ל. אבל כשהשם־יתברך רוצה לחמל עליו ולגאלו ולהנטותו לתחיה - להכניס בו התעוררות לתשובה לבל יהיה נדחה, חס ושלום, אזי השם־יתברך מאיר בדעתו עצם האמת - קדם שמגלה לו העצות הקדושות ועל־ידי עצם האמת זוכה לאמונה. ועל־ידי־זה נתקרב להצדיק האמת ולאנשים כשרים באמת, ואחר כך הם מורים לו את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה על־פי עצות התורה כפי אשר הורו לנו חכמינו ז"ל, כי אחר יציאת מצרים שאז זכו לעצם אור האמת, אבל לא היה האור כי אם לפי שעה, כמבאר בכונות, רק אחר כך - זוכין על־ידי הספירה להמשיך אור העצות בהדרגה ובמדה, עד שזוכין בשבועות לקבל תרי"ג עטין דאוריתא, וכאשר יבאר עוד מזה בעזרת השם־יתברך.