# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/67/14/

וזה בחינת ארבע כוסות של יין בפסח, כנגד ארבע לשונות של גאלה - והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (ירושלמי פסחים פרק י, הלכה א), זה בחינת ארבע בחינות המבארים בהתורה הנ"ל - שכלם בחינת אמונה, שהם אמונה ותפלה ונסים וארץ־ישראל, שמבאר שם, שכלם בחינה אחת, בחינת אמונה, וכנגד ארבע בחינות אלו צריכין לשתות ארבע כוסות.

ועל־כן על כוס ראשון מקדשין קדשת היום, שהוא הקדוש (פסחים קיד.) - זה בחינת עצם האמונה, שהיא עקר הקדשה. כי עקר שבח קדשת היום הוא על־ידי אמונה שכלולה מכל הקדשות, כמו שכתוב (הושע יב, א): "ועם קדושים נאמן", כמו שכתב רבנו ז"ל בהתורה "חותם בתוך חותם" (סימן כב, אות ג): שאמונה היא כלליות הקדשה.

וכוס שני הוא בחינת נסים, כי על כוס שני מספרים כל עקר הנס של יציאת מצרים (פסחים קטז.), וכל תקף הנסים של העשר מכות וכו'. נמצא, שעקר התגלות הנסים מגלין על כוס שני, כי הוא כנגד בחינת נסים.

וכוס שלישי מברכין עליו ברכת המזון (שם קיז:) - שהוא לברך להשם־יתברך על ארץ־ישראל שנתן לנו, כמו שכתוב (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".

וכוס רביעי הוא בחינת תפלה, כי על כוס רביעי גומרין את ההלל והלל הגדול ונשמת, שהם כלל כל התשבחות וההודאות והברכות, שזהו בחינת תפלה.

נמצא, שהארבע כוסות הם כנגד ארבע בחינות שכלולים באמונה, כנ"ל. ובשביל זה מברכין אותם - על היין, כי היין מרים את הדעת למעלה ממדרגתו, ועל־כן היין כלול משני בחינות להטיב או להרע, חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עו:): 'זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש, זכה - משמחו, לא זכה - משממו'. ועל־כן אי אפשר לשתות יין כי אם בקדשה גדולה, כשזוכה לתקן הברית שהיא בחינת יוסף בחינת ציצית, שעל־ידי־זה זוכין לעצות קדושות ולאמת ואמונה כנ"ל, ואז יכול לזכות על־ידי היין שיתרומם מחו בקדשה ויכול אז להתלהב יותר להשם־יתברך ולהתעורר יותר לעבודת השם־יתברך.

כי מחמת שנתרומם מחו ונתרחב דעתו - יכול לעלות לשרש הדעת שהוא בחינת שרש התורה והמצוות, ששם הוא למעלה מכל מצות התורה וכל המצוות מקבלין חיות והארה משם, וכשעולה לשם - נתלהב ביותר ונתחזק ביותר לקים מצוות התורה, מחמת שממשיך על עצמו אור שרש המצוות, שעל־ידי־זה נתחזקין אצלו קיום המצוות ביותר.

אבל להפך, חס ושלום, כשאין זוכה לבחינות הנ"ל ואין אמונתו שלמה עדין, אזי על־ידי שתית היין והשכרות - יכול לקלקל מאד, כמו שכתוב (משלי כג, לא): "כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים", שכל הדרכים דומות עליו כמישור (יומא עה.), כי מחמת שנתרומם מחו למעלה מכלי המחין שלו, על־כן אינו רואה עוד לפי בחינתו כל האזהרות של המצות של משה רבנו, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן כו תנינא) שעל־ידי שכרות שוכח כל האזהרות של משה. כי משה רבנו מלבש בכל אחד מישראל בכל אבר אבר, והוא מזכיר את כל אבר ואבר את המצוה השיכה לאותה אבר, ועל־ידי השכרות מפשיט את הדעת, עד שאינו שומע כל אלו האזהרות עד שכל הדרכים דומות עליו כמישור.