# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/67/16/

וזהו בחינת מה שמברכין ביום הראשון של פסח - טל (ארח חיים סימן קיד, סעיף א). כי הטל אינו נעצר (תענית ג.), כי הגשמים - יורדין בזכות אמונה (כמבאר בהתורה הנ"ל), וכשהאמונה נפגמת, חס ושלום, שזהו בחינת עבודה־זרה - אזי נעצר המטר, חס ושלום, כמו שכתוב (דברים יא, טז): "וסרתם ועבדתם וכו' ועצר את השמים" וכו', אבל טל הוא בחינת אור האמת שיורד מלמעלה לעורר ישנים ולהקיץ נרדמים.

כי בחינת פסח ויציאת מצרים הוא בכל אדם ובכל זמן בכל שנה ושנה, וגם בכל יום ויום יש בו בחינת פסח ויציאת מצרים, ועל־כן צריכין להזכיר יציאת מצרים בכל יום, כמו שכתוב (דברים טז, ג): "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", כי כל ההרהור וההתעוררות העליון הבא מלמעלה על כל אדם בכל יום ויום - זהו בחינת ההארה של יציאת מצרים, שהוא הארה עליונה שלא בהדרגה קדם אתערותא דלתתא כראוי, כי זה הדבר נעשה בכל דור ובכל שנה ובכל יום בכלל ובפרט, כי השם־יתברך מסבב עם האדם בכמה סבות להחזירו בתשובה לזכותו לחיי עולם הנצחי.

והכלל, מה שהשם־יתברך שולח על האדם מתחלה התעוררות עד שמתחיל להתעורר בתשובה ולילך בדרכי ה' - זהו בחינת יציאת מצרים, שבא ההארה מלמעלה שלא בהדרגה בלי התעוררות תחתון כראוי, וכל זה כדי שיצא מגלותו הקשה, אבל אחר כך כשמתחיל לילך בדרכי ה', אחר כך נוטלין ממנו ההארה הזאת ומניחין אותו שילך בעצמו בהדרגה כסדר מיום אל יום, וצריך אחר כך התחזקות מחדש. ועל־כן 'אין תקף כתחלת החסידות', מחמת שאז מתלהב בהתלהבות גדול מחמת אור התעוררות העליון שבא עליו. אבל העקר הוא, שאחר כך כשנסתלק ממנו זה האור העליון ומניחין אותו שילך מעצמו שאז יתגבר להתחזק בעבודתו יתברך מיום אל יום בהדרגה כסדר [וכמובא המשל בשם הבעל־שם־טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה (קדשת־לוי, פרשת שמות): כמו תינוק כשמתחיל לילך שבתחלה מוליכין אותו ואחר כך מניחין אותו שילך מעצמו], שזהו ענין פסח וספירת־העמר - שבתחלה בא האור מלמעלה, ואחר כך נסתלק וצריך לו לילך מעצמו בהדרגה עד שיזכה לקבל הקדשה שהוא בחינת קבלת התורה בשבועות.

וגם ביום אחד בעצמו נעשה זאת. כי בכל יום ויום באין הרהורי תשובה אפלו לרשעים גמורים, ואלו הרהורי תשובה והתעוררות עליון הבא מלמעלה בכל יום ויום - שזהו בחינת הכרוז העליון דכריז בכל יומא (שמכריז בכל יום) [כמו שכתוב בזהר הקדוש (נשא קכו.) וכמובא (תולדות־יעקב־יוסף, פרשת צו)] - וכל זה היא הארת יציאת מצרים שבא ההארה מלמעלה, ומי שזוכה להמשיך עצמו לאור האמת - יכול לזכות לתשובה על־ידי־זה, וזהו בחינת 'טל שאינו נעצר לעולם', כי טל הוא בחינת שלש אותיות ראשונות של השם במלוי שעולין 'טל', כידוע (תקוני־זהר יז:), שהם אותיות יה"ו שכלם כלולים בהו' של השם שהוא בחינת אמת, כידוע. כי אמת כלול משלש, ראש, תוך, סוף, שהם בחינת אלו השלש אותיות, כמובן בספרים (תקוני־זהר, תקון סג, צד:)], נמצא, שטל הוא בחינת הארת האמת, ועל־כן אנו ממשיכין זה הטל ביום ראשון של פסח, שאז מאיר הארה העליונה בלי התעוררות תחתון כדי להוציא ישראל מגלות נפשם מארבעים ותשעה שערי־טמאה לארבעים ותשעה שערי־קדשה (עין זהר אמור צז:). ועל־כן אנו ממשיכין הארה זאת על־ידי בחינת הטל שהוא בחינת אור האמת, כנ"ל. כי אף־על־פי שאחר יום ראשון של פסח נסתלק ההארה הגדולה הזאת, אבל אף־על־פי־כן - הרשימה נשאר, ומהרשימה הזאת יורד הטל בכל יום שהוא נמשך מבחינת הארה העליונה היורדת בכל יום לעורר רשעים בתשובה, שזהו בחינת טל של תחיה (שבת פח:) - להחיות מתים ברחמים רבים, דהינו הרשעים שבחייהם קרויים מתים (ברכות יח:), שהשם־יתברך מחיה אותם על־ידי בחינת טל שהוא בחינת התעוררות עליון והרהורי תשובה היורד עליהם בכל יום, עד שסוף כל סוף צריכין לחזר בתשובה בגלגול זה או בגלגול אחר.

כי השם־יתברך יגמר את שלו כרצונו בודאי, וידו על העליונה לעולם. וגם כל אלו ההרהורי תשובה אינם נאבדים שום אחד מהם, אף־על־פי שאינם זוכין עדין לשוב בתשובה שלמה, ואפלו אם אחר כך מתגבר עליהם הבעל דבר ונופלים למטה יותר ויותר, אף־על־פי־כן כל מה שנתעורר מתחלה לפעמים איזה מעט דמעט אינו נאבד לעולם. וסוף כל סוף יהיה לו תקון על־ידי־זה, על־ידי התקבצות ההרהורי תשובה שהיה לו לפעמים בימי חייו על־ידי החסד עליון של השם־יתברך שהאיר עליו בכל יום טל של תחית המתים להנטותו לתחיה, בבחינת (ישעיה כו, יט): "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך" וכו'. ועל־כן קבעו ברכת טל בתחית המתים וכו'. וזה הטל מבטל זהמת הנחש בחינת "הנחש השיאני", שמשם נמשכין כל הל"ט מלאכות כידוע (תקוני זהר, תקון מח, פה.), כי טל הפך ל"ט מלאכות, כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן יא).