# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/67/17/

ועל־כן מזכירין טל ביום הראשון של פסח (ארח חיים, סימן קיד, סעיף א). כי כל זה נמשך מההארה הגדולה שנמשכה בפסח בשעת יציאת מצרים וכנ"ל. ועקר ההארה של פסח הוא כדי לזכות לאמונה, אף־על־פי שלא זכינו עדין לתרי"ג עטין דאוריתא שקיומם על־ידי ציצית, אף־על־פי־כן מאיר עלינו השם־יתברך אור האמת בחסדו. אבל אחר כך אנו זוכין לקבל האמת על־ידי תרי"ג עטין דאוריתא בהדרגה, עד שזוכין בשבועות לקבלת התורה שקיומה על־ידי ציצית כנ"ל. וזהו בחינת טל כנגד ט"ל כריכות שבציצית שעל ידם עקר קיום תרי"ג עטין דאוריתא, ועכשיו כל זה כלול בהארה העליונה הבאה מלמעלה בשעת יציאת מצרים שהוא בחינת טל.

וזהו בחינת המן שהיה יורד עם הטל והיה מנח בין הטל כבקפסא, כמו שפרש רש"י (שמות טז, יג), כי המן הוא בחינת מצה, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (קדושין לח.): 'עגה שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן', כי הוא לחם היורד מן השמים (שמות טז, ד) בלי עשית התחתונים כלל, שכל זה נמשך מהרשימה של ההארה העליונה שנתגלה בשעת יציאת מצרים שהוא בחינת מצה כנ"ל, שמשם בחינת המן, שהוא מבטל זהמת הנחש, בחינת (בראשית ג, יז־יט): "בעצבון תאכלנה"; "בזעת אפיך תאכל לחם", שהוא הפרנסה הבאה ביגיעה גדולה על־ידי ל"ט מלאכות, כי המן היה יורד מלמעלה בלי שום יגיעה ומלאכה כלל, ועל־כן המן יורד עם הטל כי הם בבחינה אחת, כנ"ל.