# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/67/19/

וזה בחינת קריעת־ים־סוף, כי עקר קריעת־ים־סוף היה על־ידי אמונה, כמו שפרש רש"י על פסוק (שמות יד, טו): "מה תצעק אלי" וכו' - 'כדאי הם והאמונה שהאמינו בי ויצאו, לקרע להם את הים'. כי אמונה בעצמה הוא בחינת קריעת ים־סוף, בחינת (תהלים סו, ו): "הפך ים ליבשה". כי עקר האמונה השלמה הוא לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת, ולסמך על האמונה לבד שקבלנו מאבותינו הקדושים, ובזה ינצל מכל מיני קשיות וחקירות ומבוכות, כי אין לו שום מבוכה וקשיא בעולם שיבלבל אותו, מאחר שמסלק דעתו כאלו אין לו שום שכל כלל, וסומך רק על אמונה לבד. כי באמת דעתנו אין ואפס ממש כנגד דעת אבותינו הקדושים אברהם יצחק יעקב ומשה וכו' וכל הצדיקים שבכל דור ודור מאז ועד עתה. וצריכין אנו לסמך רק עליהם אשר הורישו לנו אמונה הקדושה אשר היא חיינו וארך ימינו ולבטל דעתנו לגמרי ולסמך רק על האמונה אשר נטעו בנו בחסדי ה'.

וישראל קדושים (חלין ז:), על־ידי שזכו אז לזה, שבטלו דעתם לגמרי וסמכו רק על אמונה, שעל־ידי־זה זכו אחר כך לקבלת התורה, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן קכג) על פסוק (דברים לב, ו): "עם נבל ולא חכם" - 'עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו' (תרגום שם) - שסלקו דעתם לגמרי ובטלו שכלם מכל וכל וסמכו רק על האמונה, כמו שכתוב (שמות יד, לא): "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" - על־ידי־זה זכו אז לקריעת־ים־סוף, כי קריעת־ים־סוף בחינת "הפך ים ליבשה", הוא ממש בחינה זו - שמסלקין מימי הדעת לגמרי וסומכין רק על האמונה, שהיא בחינת יבשה וארץ, בחינת (תהלים לז, ג): "שכן ארץ ורעה אמונה", שזהו בחינת בריאת העולם, בחינת (בראשית א, ט): "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה", כי הדעת הוא בחינת מים, כמו שכתוב (ישעיה יא, ט): "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". אבל ישראל עם קדוש - אין משתמשין עם הדעת, כי אם כשהדעת בקדשה ובטהרה, שיכולין לזכות על ידו לאמונה יתרה, כי הם ממשיכין כל מיני דעת ושכל - לתוך בחינת אמונה שזה עקר הקדשה, ועל־ידי־זה עקר קיום העולם שעומד על אמונה, כמו שכתוב (תהלים לג, ד): "וכל מעשהו באמונה", וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (מכות כד.): 'עד שבא חבקוק והעמידן על אחת (חבקוק ב, ד) - וצדיק באמונתו יחיה'.