# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/67/22/

וזה שכתוב בזהר הקדוש (בשלח נב:): "מה תצעק אלי" (שמות יד, טו) - 'בעתיקא תליא מילתא'. כי עתיקא הוא בחינת משיח כנ"ל (באות כא), שהוא בחינת ראש אמונה, שעל־ידי־זה נמשכה האמונה למטה לסלק המים הזדונים, שהם הדעות הרעות של הכופרים, להפך מים ליבשה בגשמיות וברוחניות, שזהו בחינת קריעת־ים־סוף כנ"ל. ועל־כן היה קריעת־ים־סוף בזכות יוסף הצדיק, כמו שכתוב (תהלים קיד, ג): "הים ראה וינס" - "[וינס] ויצא החוצה" (בראשית לט, יב), כמו שדרשו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה פז, ח), כי עקר אמונה זוכין על־ידי יוסף, שהוא בחינת שמירת הברית, בחינת ציצית, שעל־ידי־זה זוכין להמשיך ולקבל עצת הצדיקים שעל־ידי־זה זוכין לאמונה, כנ"ל.

ועל־כן באמת איתא במדרש (ילקוט בשלח רמז רלד): שקריעת־ים־סוף היה בזכות מצות ציצית, כי על־ידי מצות ציצית, בחינת יוסף - זוכין לאמונה, שעל־ידי־זה היה קריעת־ים־סוף כנ"ל. ועל־כן אחר שביעי־של־פסח, אחר קריעת ים־סוף התר החמץ, כי כל זמן שלא נמשכה האמונה בשלמות - אסור להחמיץ מחו אפלו בקדשה, כדי שלא יתאחזו בו הקלפות, כנ"ל.

אבל אחר קריעת־ים־סוף, שאז זכו לאמונה בשלמות על־ידי שהמשיכו אז האמונה השלמה מבחינת עתיק דעתיקין, מבחינת אורו של משיח, מבחינת מראש אמונה. ועל־כן זכו אז לשירה, בחינת (שיר השירים ד, ח): "תבואי תשורי ראש אמנה", 'תשורי' דיקא, בחינת "ויאמינו בה' ובמשה עבדו - אז ישיר משה", כי עקר השירה כשזוכין לאמונה שלמה, שמשם כל השירות והנגונים.

ועל־כן על־ידי האמונה השלמה שזכו אז ביתר שאת, על־ידי־זה התר החמץ אחר כך, כי עכשיו אנו יכולין לאכל החמץ בקדשה, לבלי להחמיץ המח כי אם במתר לנו במה שהרשנו להתבונן, דהינו בדיני ומצוות התורה וכו', אבל במפלא מאתנו לא נדרש ולא נחמיץ את מחנו במה שאסור לנו, כי כבר יש לנו כח לשמר חמוץ המח שיהיה רק בקדשה ולא יצא מן הגבול, על־ידי גדל האמונה בשלמות שזכינו לקבל בקריעת־ים־סוף - שזכינו לבא לבחינה זו שבעת שמתגברים המים הזדונים, שהם הדעות זרות, אז אנו מסלקין דעתנו לגמרי עד שברחו המים מפנינו בגשמיות על־ידי־זה. על־כן אין אנו מתיראין עוד מן החמץ, כי אנו יכולין להחמיץ מחנו בקדשה במה שהרשנו, כי תכף כשיעלה על דעתנו איזה דעה זרה, חס ושלום, נסלק דעתנו לגמרי בפני האמונה, שזהו בחינת קריעת־ים־סוף כנ"ל.