# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/67/23/

וזהו סוד מה שכתוב בזהר הקדוש (בשלח נב:) ובכונות (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק ח) על סוד קריעת־ים־סוף: בההוא מלה [בדבר ההוא], לא תשאל ולא תנסה את ה' - שהוא סוד מחין דקטנות, שאז אי אפשר להמשיך היחוד כי אם על־ידי עתיקא, עין שם. הינו, כי אז בשעת קריעת־ים־סוף היו ישראל נתונים בצרה גדולה בגשמיות ורוחניות, כמבאר הרבה בדברי רבותינו ז"ל (שמות רבה כא, ה). ועקר כל הצרות נמשכין מבחינת מחין דקטנות, שהם בחינת דינים, שמשם אחיזת הקלפות המצרין לישראל, חס ושלום, ועקר הקלפות הם הכפירות הנאחזים במחין דקטנות ביותר, כי מחמת שהמח בקטנות יותר - אזי כל חקירה וקשיא - גדולה מדעתו מאד, עד שאינו יכול לישבה, אף־על־פי שבאמת הקשיא הזאת היא שטות גדול למי שיש לו מח גדול באמת, אבל מחמת קטנות מחו נדמה לו לקשיא גדולה. ולא זו אף זו, שמחמת שמחו יונק ממחין דקטנות, על־ידי־זה מתגרין בו הקלפות, חס ושלום, עד שיש לו תאוה גדולה לחקר ולכנס בחקירות והוא עושה מהפך אל הפך, כי לפי קטנות מחו היה ראוי לו לברח אפלו מחקירה קלה שבקלות, ולא די שאינו מכיר את מקומו, אף גם הוא רוצה לכנס בחקירות גדולות, שאפלו גדולים ממנו אינם יכולים לכנס לשם.

ומזה באים כל הכפירות והמבוכות של כל המחקרים, מחמת שאינם מכירים את מקומם ונדמה להם שיש להם מח גדול, על־ידי שבאים על כמה חכמות והמצאות בעניני העולם. אבל אינם יודעים שכל אלו החכמות נמשכין רק ממחין דקטנות, ועדין לא התחילו ליגע כלל בשום מח הנמשך ממחין דגדלות, והם רוצין לכנס בחקירות גדולות, כי כך טבע המחין דקטנות. כי מי שיש לו מח גדול הוא יודע ומבין ומשיג באמת שאי אפשר להבין דרכי ה' וממשיך על עצמו אמונה אמתית, אבל מחמת קטנות המחין, ששם נאחזין הקלפות, שהם בחינת כפירות, על־ידי־זה נדמה להם שהם חכמים ונכנסים בחקירות, עד שנופלים במבוכות גדולות שכל הצרות נמשכין משם, כי כל הצרות נמשכין רק מבחינת הקלפות שהם הכפירות הנאחזין במחין דקטנות כנ"ל. וזה היה בחינת כל הצרות שהיו לישראל בשעת קריעת־ים־סוף שהיו נתונין אז בצרה גדולה, כמו שכתוב (שיר השירים ב, יד): "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה וכו' הראיני את מראיך" - למי את פונה בעת צרה (רש"י שם).

ועקר הנס של קריעת־ים־סוף היה, על־ידי שזכו אז לסלק דעתם לגמרי רק לצעק אל ה' ולהתחזק באמונה לבד, וקפצו לתוך הים על סמך אמונה לבד, ועל־ידי־זה סלקו מהם אחיזת הקלפות, שהם הכפירות, שהם בחינת המים הזדונים הנאחזים במחין דקטנות, כי המשיכו עליהם אור האמונה הקדושה מעתיק דעתיקין, שזה עקר בחינת קריעת־ים־סוף, כנ"ל. וזהו 'בההוא מלה לא תשאל ולא תנסה', כי עקר סוד קריעת־ים־סוף הוא לברח מחקירות ומבוכות שאסור לכנס בהם, שהם נמשכין ממחין דקטנות שצריכין רק לברח מהם, בבחינת (שמות ד, ג): "וינס משה מפניו", כי הם זהמת הנחש. וישראל - על־ידי שבורחין ממבוכות אלו ומתחזקין באמונה לבד, על־ידי־זה זוכין להפך ים ליבשה, שזהו בחינת קריעת־ים־סוף, כנ"ל.