# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/67/24/

וזהו בחינת ספירת־העמר, כי עמר שעורים הוא מאכל בהמה (סוטה יד.), שזהו בחינת (תהלים עג, כב): "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך", הינו בחינת אמונה, שמסלקין דעתם ומשימין עצמן כבהמה, וסומכין על אמונה לבד. ואז מתחילין לספר הימים והשבועות לעמר - להמשיך כל המדות שהם בחינת ימים, שהם בחינת שכליים קדושים, בחינת (איוב לב, ז): "ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה". ועכשיו אנו ממשיכין כל הימים והמדות שהם כל החכמות - לתוך האמונה, שהוא בחינת עמר שעורים, כי אנו סופרין ומונין כל הימים לעמר - שממשיכין הכל אל האמונה כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין אחר כך לקבלת התורה, כי עקר קבלת התורה על־ידי אמונה, כי באמת ההתחלה מאמונה והסוף הוא אמונה והתוך הוא אמונה, כי עקר האמונה זוכין על־ידי תרי"ג עטין דאוריתא, שהוא בחינת קבלת התורה, שהם בחינת עצת הצדיקים אמתיים כנ"ל, אבל אי אפשר לבא לעצת צדיקים מחמת שמבלבלין אותם עצת הרשעים הנמשכין מעצת הנחש הקדמוני, ואי אפשר להכניעם כי אם על־ידי מצות ציצית, שהוא בחינת שמירת הברית, בחינת יוסף, כנ"ל.

ובאמת ציצית בעצמן הם בבחינת אמונה, כידוע (זהר שלח קעה.), הינו שעל־ידי מצות ציצית אנו זוכין להמשיך אור האמונה משרשה, מבחינת עתיק דעתיקין, שמשם נמשכין אור הציצית, כי ציצית נמשכין מבחינת עתיק, כמו שכתוב (דניאל ז, ט): "ועד עתיק יומיא מטה לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא" (והוא הגיע עד הבחינה עתיק־יומין, לבושו לבן משלג ושער ראשו לבן כצמר נקי). שהוא בחינת ציצית של צמר, כידוע (עין פרי־עץ־חיים, ציצית פ"ג), שזה בחינת מה שנתעטף הקדוש־ברוך־הוא בטלית לבן (עין ראש־השנה יז:), וסדר י"ג מדות של רחמים הנמשכין מעתיק (זהר נשא קלא.). כי הטלית והציצית נמשכין משם, מבחינת עתיק, מבחינת 'תליסר מכילין דרחמי' (שלש־עשרה מדות הרחמים) (שם פנחס רכח.), שזהו בחינת מה שמתעטפין בטלית בשבת במנחה בעת שאומרין (תהלים סט, יד): "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" (שער־הכונות, ענין מנחת שבת; ועין שערי־תשובה, ארח־חיים, סימן רצב, א). כי עת רצון הוא בחינת רעוא דרעוין, שהוא י"ג מכילין דרחמי הנמשכין מעתיק, כידוע. ועל־כן על־ידי מצות ציצית דיקא שנמשכין מעתיק - על ידם זוכין לקבל תרי"ג עטין דאוריתא, שעל־ידי־זה זוכין לאמונה שלמה. כי הציצית ממשיכין אור האמונה משרשה מבחינת עתיק דעתיקין, והיא נמשכת מדרגא לדרגא ומעולם לעולם, הכל בבחינת אמונה - כדי להחיות האמונה הקדושה שבכל עולם ועולם, עד שנמשכה האמונה גם למטה, לגלות אמונתו אפלו במדור הקלפות - לקים (תהלים קג, יט): "ומלכותו בכל משלה".

ועל־כן הציצית הם שמירה. כי הם מבטלין כח הקלפות שלא יזיקו בעולם על־ידי שמגלין להם האמונה הקדושה. ועל־כן הם ארבע ציצית כנגד ארבע בחינות עתיק שבארבע עולמות שמשם נמשך האמונה בכל עולם ועולם, כי העתיק שבין עולם לעולם - הוא בחינת האמונה שבעולם העליון שנעשה בעולם שלמטה ממנו - בחינת עתיק, שעל ידו נמשכין כל האורות והשכליים שבעולם שלמטה ממנו עד בחינת האמונה שבאותו העולם. כי האמונה היא ההתחלה והסוף של כל העולמות והשכליים, וכלם מקבלין משרש האמונה שהוא בחינת עתיק דעתיקין, ומשם נמשכין הציצית בשרשן, כנ"ל.

ועל־כן הציצית מחיין את כל בחינת נצוצי אמונה הנשרש בכל אחד מישראל. ועל־ידי־זה יש לו כח לקבל עצות הצדיקים האמתיים ונצל מעצת רשעים, שלזה בעצמו צריכין אמונה - להאמין בעצת צדיקים ולדחות עצת רשעים, אבל לזה זוכין על־ידי מצות ציצית כנ"ל, שעל־ידי־זה מחיה שרש אמונתו הנשרש בו, עד שיש לו כח לקבל עצת הצדיקים, בחינת תרי"ג עטין דאוריתא. ועל־ידי אלו העצות הקדושות זוכה לקבל בחינת (ירמיה ב, כא): "זרע אמת", ואז על־ידי האמת זוכה אחר כך לאמונה בשלמות יותר ויותר, שעל־ידי־זה תבא הגאלה, כנ"ל.

ועכשיו בספירה שאנו צריכים לקבל את התורה תרי"ג עטין דאוריתא בשבועות, ועדין אין לנו אור הציצית לזכות על ידם לקבל עצות קדושות כנ"ל, כי אור הציצית אין נמשך בשלמות כי אם בשבועות שאז עולין עד עתיק, כידוע (פרי־עץ־חיים, שבועות), ששם תליסר מכילין דרחמי, שהם בחינת שלש־עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן (זהר אחרי סב.), שמקבלין בשבועות, שמשם נמשכין הציצית כנ"ל. אבל בחסדו הגדול השם־יתברך ממשיך עלינו אור מעתיקא קדישא על־ידי ספירת־העמר, על־ידי שאנו מסלקין דעתנו ועושין עצמנו כבהמה - שזהו בחינת עמר שעורים, ואנו סופרין וממשיכין כל הדעת והשכליות לתוך בחינת אמונה, ועל־ידי־זה - אנו זוכין לקבל ולהמשיך אור הציצית בכל ימי הספירה, עד שזוכין לקבלם בשבועות, ועל־ידי־זה זוכין לקבלת התורה, כנ"ל.

וזה שעושין ל"ג בעמר יום טוב. כי אחר שזכינו לספר ל"ב ימים - כנגד ל"ב חוטין שבציצית, אז נמתק הדין שמשם אחיזת הכפירות, ואז נמשך עלינו ביותר אור של שבועות, שהוא אור עתיקא, שהוא בחינת תליסר תקוני דיקנא, בחינת ציצית כנ"ל. ועל־כן אז נסתלק רבי שמעון בר יוחאי ז"ל (פרי־עץ־חיים, ספירת־העמר פרק ז), כי הוא גלה ותקן בחינת תליסר תקוני דיקנא שגלה בהאדרא קדישא, שהם בחינת ציצית כנ"ל. ועל־כן כשהתחיל לגלות האדרא (זהר האזינו רפז:): אתעטף רבי שמעון, 'אתעטף' דיקא, כי שם בחינת ציצית, כנ"ל, וזה נמשך בל"ג בעמר, כנ"ל.