# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/67/25/

וזה שציצית קדם לתפלין (ארח חיים סימן כה סעיף א), כי תפלין - הוא בחינת מחין, הינו בחינת כלליות התורה, בחינת כלליות תרי"ג עטין דאוריתא, שהם בחינת "כלה זרע אמת", בחינת מחין שכלולין בתפלין, שהם כלליות התורה, כמו שכתוב (שמות יג, ט): "למען תהיה תורת ה' בפיך". ואמרו רבותינו ז"ל (קדושין לה.): 'הוקשה כל התורה לתפלין'. אבל אי אפשר לקבל כלליות המחין, כלליות תרי"ג עטין, שהם התפלין כי אם על־ידי הציצית, שעל ידם דיקא יכולין לקבל העצות הקדושות, שהם המחין הקדושים. ועל־כן צריכין להתעטף בציצית תחלה, כי אי אפשר לקבל את העצות הקדושות, שהם בחינת מחין תפלין כי אם על־ידי הציצית, כנ"ל.

ועל־כן אפלו בשבת שאין מניחין תפלין, אבל ציצית נוהג גם בשבת. ולכאורה הדבר תמוה, אם קדשת היום של שבת ויום טוב גדול כל כך, עד שאסור להניח בהם אפלו תפלין, כי הם עצמן אות (ערובין צו.) - כי עצומו של יום הקדוש ממשיך עלינו כל המחין הקדושים, אם כן היה ראוי מכל שכן לפטור מציצית שקדשתן קטנה מתפלין? אך באמת על פי הנ"ל מבאר היטב, כי תפלין - הם המחין בחינת העצות קדושות, שהוא בחינת כלליות התורה וזה אנו ממשיכין בשבת ויום טוב על־ידי עצומו של יום הקדוש, אבל אור הציצית - שעל ידו קיום התורה, כי על ידו יכולין לקבל אור העצות כנ"ל, זה צריכין להמשיך גם בשבת ויום טוב כדי שיהיה לנו כח לקבל העצות קדושות, כי אין בנו כח לקבל העצות קדושות, שהם המחין, כי אם על־ידי מצות ציצית, כנ"ל. וזה בחינת עמר שעורים, בחינת "ושער ראשה כעמר נקא", בחינת אור הציצית שממשיכין על־ידי עמר שעורים, כנ"ל.