# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/67/26/

נמצא, שעקר יציאת מצרים הוא לצאת מזהמת הנחש, מבחינת (בראשית ג, יג): "הנחש השיאני", שעל־ידי־זה היה עקר גלות מצרים, כידוע, ועקר יציאת מצרים הוא לצאת מזהמא זאת של "הנחש השיאני", הינו לזכות להנצל מעצת הרשעים והחולקים המונעים מנקדת האמת אשר דרכו בו אבותינו הקדושים מעולם, ומהפכים דברי אלקים חיים מהפך אל הפך, ואומרים לטוב רע ולרע טוב ושמים מתוק למר ומר למתוק (ישעיה ה, כ), שנזכה לצאת ולהמלט מהם ולזכות לעצות קדושות שהם נמשכין מתרי"ג עטין דאוריתא, שהיא בחינת קבלת התורה בשבועות, שעל־ידי־זה זוכין לאמונה שלמה, שעל־ידי־זה תהיה הגאלה. וזהו בחינת יציאת מצרים שבכל דור ודור ובכל שנה ושנה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קטז:): 'בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים' וכו'. כי רבים נשקעים בגלות נפשם ותאותם על־ידי זהמת הנחש שנאחז בהם, שהם העצות שאינן טובות של החולקים על האמת. וכל זה זוכין על־ידי מצות ציצית כנ"ל, ועל־כן באמת כתיב בציצית (במדבר טו, מ): "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי" וכו'. כי על־ידי ציצית זוכין לקבל התרי"ג עטין דאוריתא שמהם נמשכין כל העצות קדושות של צדיקי אמת כנ"ל. וזהו בחינת יציאת מצרים. ואיתא (פרי־עץ־חיים, חג המצות פרק א), שמצרים הוא אותיות 'מצר ים', שהיו כל המחין בגלות ובמצר, כי מצר הוא אותיות צמר כידוע, כמובא בכונות (עץ חיים שער טז, פרק ה) על פסוק (תהלים קיח, ה): "מן המצר" וכו', הינו שעל־ידי ציצית של צמר זוכין לצאת מגלות מצרים ומעצות רעות וזוכין לעצות קדושות, שהיא בחינת קבלת התורה בשבועות, כנ"ל.