# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/67/4/

אבל מבאר בהתורה הנ"ל, שאי אפשר לזכות לאמת כי אם על־ידי שמקבלין כל העצות מצדיקי הדור, כי עצות שלהם הם בחינת (ירמיה ב, כא): "כלה זרע אמת", כי כליות יועצות (ברכות סא.), והכליות הם כלי ההולדה (זהר פנחס ריח:), ששם נתבשל הזרע היורד מהמח, וכמו כן שם נתבשל ונגמר העצה היורדת מהמח להכליות היועצות, ועל־כן כשמקבלין עצה מהאדם - כאלו מקבלין ממנו זרע והוא בחינת נשואין. והכל לפי מה שהוא אדם, כי כשמקבלין עצות מהצדיק הוא בחינת נשואין בקדשה, וזוכין על־ידי־זה לאמת, כי עצות הצדיק הם בחינת "כלה זרע אמת", ולהפך להפך כשמקבלין עצות מהרשעים המתנגדים החולקים על הצדיק הוא בחינת נשואין דקלפה, בחינת (בראשית ג, יג): "הנחש השיאני" וכו', (עין שם כל זה היטב, באות ג' ובאות ה').

ומבאר שם, שעל־ידי מצות ציצית האדם נצל מעצת הנחש, מעצת הרשעים מבחינת נאוף וזוכה לעצת הצדיקים. וזה בחינת (בראשית מט, כב): "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין", כי ציצית הם בחינת עינים, בחינת (שיר השירים ב, ט): "מציץ מן החרכים" וכו' ועל־ידי־זה זוכין לבחינת "בן פרת", שהוא בחינת נשואין דקדשה וכו' הינו לקבל עצת הצדיקים שעל־ידי־זה זוכין לאמונה ועל־ידי־זה תבא הגאלה, בחינת (שם ד, ח) "תבואי תשורי מראש אמנה" וכו', (עין שם כל זה היטב).