# הלכה ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/68/

ענין שביעי של פסח

מצות מילה ופריעה היא בחינת בטול חמץ ושאור שהם 'תרין עננין דמכסין על עינין' [שני עננים שמכסים על העינים], בחינת עשו וישמעאל, בחינת (תהלים סח, לא): "גער חית קנה", כמובא בזהר, עין שם, 'קנה חית של חמץ תשבר ותעשה ממנה "הא", ואזי נעשה מחמץ מצה. וזהו 'גער חית קנה', עין שם ברעיא מהימנא פרשת פנחס (דף רנב.).

ואיתא בדברי רבנו במאמר "בחצצרות וקול שופר" בלקוטי א' סימן ה' (באות ד), דהינו שצריך שלא להחמיץ המחשבה בתאוות והרהורים, וצריך לגער באלו המחשבות ולגרשם, וזהו בחינת "גער חית קנה" הנ"ל - 'גער' דיקא, ועל־ידי־זה יוצאין מבחינת חמץ למצה. וזהו בחינת 'מצה' - לשון מצה ומריבה, 'דצדיקיא עבדין מצותא בסטרין אחרנין דלא יתקריבו למשכנא דקדשה' [שהצדיקים עושים מריבה עם הסטרא־אחרא, שלא יתקרבו למשכן הקדשה], עין שם.

נמצא, שחמץ ושאור, שהם בחינת חית קנה הנ"ל, הם בחינת חמוץ המחשבה, חס ושלום, וצריך לגער בהם ולשברם. וזה בחינת מילה ופריעה, שהם תקון הברית, ועל־ידי־זה מבטלין ומעבירין תרין עננין דמכסין על עינין, שהם בחינת מחשבות זרות שבתפלה, שהם בחינת חמץ ושאור כנ"ל, כמו שכתב רבנו במאמר "אמר אל הכהנים" (בסימן ב, באות ה), שתקון המחשבות זרות, שהם העננין דמכסין על עינין, הוא על־ידי תקון הברית, עין שם.

נמצא, שעל־ידי תקון הברית מבטלין חמץ ושאור, דהינו מחשבות זרות תרין עננין וכו'. וזהו בחינת מילה ופריעה - להעביר ולבער תרין עננין חמץ ושאור, עשו וישמעאל חית קנה הנ"ל, כי שאור - חמוצו קשה (ביצה ז:) זה בחינת קלפת הערלה, שהוא רע לגמרי (עץ חיים מט, ב). וחמץ - אין חמוצו קשה כל כך, וזה בחינת קלפת הפריעה, שהיא בחינת (יחזקאל א, ד): "נגה לו סביב", בחינת (בראשית ב, ט): "עץ הדעת טוב ורע". וזהו בחינת חמץ, כי חמץ הוא גם כן יש בו ערבוב טוב ורע, כי אין בין חמץ למצה אלא משהו, דהינו בין חית להא כנ"ל. נמצא, שסמוך אל הטוב עד שאפשר לשברו ולעשות ממנו בחינת מצה על־ידי שבירת המשהו כנ"ל, והוא בחינת מתקלא, שהוא בחינת נגה, בחינת עץ הדעת, כי המתקלא עומדת על המשהו, דהינו ההכרעה שמכריעין המתקלא לכאן או לכאן שהוא תלויה במשהו, כי לשון המשקל שוה, וכשמכריעין אותו משהו חוט השערה - אזי ההכרעה לצד זה וכן להפך. נמצא, שהמתקלא תלויה במשהו, כנ"ל. וזה בחינת ההפרש בין חמץ למצה שהוא רק משהו, כנ"ל.

ועל־כן חמץ ושאור, שהם בחינת ערלה ופריעה כנ"ל, הם בחינת עשו וישמעאל. כי ישמעאלים הם נוהגים מילה ולא פריעה (רמב"ם הלכות מלכים י, ח; יבמות עא:). נמצא, שהם רק בחינת קלפת הפריעה. אבל עשו הוא בחינת רע לגמרי, ואין נוהגין מילה כלל, והם בחינת קלפת הערלה, ועל־ידי מילה ופריעה - כורתין ומעבירין אותם בבחינת "גער חית קנה" - ששוברין החית של חמץ ועושין ממנה הא של מצה, שהיא הא הדעת (פרי־עץ־חיים, שער חג המצות פרק ז), שהיא תלויה בתקון הברית, כמובא (סימן כ), שהיא בחינת הא דאברהם שנתגלה על־ידי מצות מילה (זהר לך־לך צג.). וזה בחינת "גער חית קנה" הנ"ל.

כי תקון הברית הוא בחינת (ויקרא יט, לב): "והדרת פני זקן" - 'זה קנה חכמה' (קדושין לב:), בחינת קנה מוציא קול (ברכות סא.), בחינת קול נגינה ושירה שתלויה בתקון הברית. וזהו קנה שבקדשה, וכנגדו בחינת (ישעיה מב, ג): "קנה רצוץ", פגם הברית חס ושלום, (כמובא במאמר 'רציצא דמיית בבעותה' בסימן כז, עין שם). ועל־ידי מילה ופריעה משברין "חית קנה" הנ"ל, בחינת קנה רצוץ, ועל־ידי־זה נקרא "קנה רצוץ" לשון שבירה, כי עומד לרציצה ולשבירה על־ידי ישראל, בבחינת "גער חית קנה" כנ"ל ואזי נתתקן "קנה חכמה" (משלי ד, ז), בחינת קנה מוציא קול על־ידי בחינת תקון הברית כנ"ל. ועל־כן מלו עצמן ישראל בליל יציאתם ממצרים (פרקי רבי אליעזר פרק כח; רש"י יהושע ה, ב) שאזי הוא בחינת בטול חמץ ושאור, שבזה תלויה גאלת מצרים לצאת מחמץ למצה, ועל־כן הכרחו למול אז, כי על־ידי־זה מבטלין חמץ ושאור תרין עננין, כנ"ל.