# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/68/1/

וזה בחינת שביעי של פסח, קריעת־ים־סוף שהיה על־ידי בחינת תקון הברית, כמו שכתוב (תהלים קיד, ג): "הים ראה וינס" - שראה ארונו של יוסף, שזכה לתקון הברית, כמו שכתוב (בראשית לט, יב): "וינס ויצא החוצה", כמובא (מדרש תהלים קיד, ט). כי קריעת־ים־סוף זה גם כן בחינת בטול ושבירת המחשבות זרות, שהם עננין דמכסין וכו', בחינת חמץ ושאור, כנ"ל.

כי יש 'ים החכמה' ויש בו דרכים ונתיבות להשיג החכמה, בבחינת (ישעיה מג, טז): "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה", ויש (מיכה ז, יט) "מצ ולות ים", שהם בחינת הסטרא־אחרא, מחשבות חיצוניות, הרהורים רעים, עננין דמכסין על עינין וכו'. והמצולות ים מכסין על ים החכמה, ומערבבין הדרך והנתיב שיש בים החכמה וצריך לשברם ולגרשם, ואזי נתגלה ים החכמה, ומשיגין דרכים ונתיבות בים החכמה להשיג השגות. וזהו בחינת קריעת־ים־סוף בבחינת "הנותן בים דרך" וכו', כי שם זכו להשגות גדולות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח, שירה ג). וזה נעשה על־ידי שנקרע הים, דהינו שנתגרשו מצולות ים השוטפין וטובעין. וזה בחינת קריעת־ים־סוף, לשון (ישעיה יט, ו): "קנה וסוף קמלו". בחינת "גער חית קנה" כנ"ל. ועל־ידי־זה נתגלו דרכי ים החכמה כנ"ל. ועל־כן היה על־ידי בחינת תקון הברית דיקא, כי תקון המח והחכמה לגרש מצולות ים הוא על־ידי תקון הברית כנ"ל, ומי שזוכה לתקון הברית - יוכל לגרש מצולות ים מחשבות זרות והרהורים בבחינת קריעת־ים־סוף, בבחינת "הים ראה וינס" - שראה ארונו של יוסף, כנ"ל.

ועל־כן היה קריעת־ים־סוף בשביעי של פסח דיקא, כי אז הוא תכלית בטול חמץ ושאור, כי הוא יום האחרון של פסח, שאז היא תכלית גמר בטול חמץ ושאור, עד שמאז והלאה התר החמץ. וזהו תכלית בטולו בשלמות - שנתבטל ונמתק קלפת החמץ ושאור עד שהתר לגמרי, כי כבר נכנע ונתבטל הרע לגמרי עד שחזר להתר, ועל־כן אז נקרע הים סוף, כי קריעת־ים־סוף הוא גם כן בחינת בטול חמץ ושאור על־ידי תקון הברית, על־ידי בחינת מילה כנ"ל. וזה בחינת (תהלים קלו, ג): "לגוזר ים סוף לגזרים", לשון חתך - בחינת חתוך הערלה, דהינו שנתגרשו מצולות ים כנ"ל. וזה בחינת קריעת־ים־סוף, בחינת קריעת עור הפריעה, כי קריעת־ים־סוף הוא תקון מצות מילה כנ"ל, ועל־כן אז זכו ישראל לשירת הים, כי קול שירה נתתקן על־ידי תקון הברית כנ"ל (כמבאר היטב במאמר 'רציצא דמיית' הנ"ל).