# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/68/3/

וזה בחינת מילה בשמיני כנגד החית של חמץ שמשברין אותה ביום השמיני על־ידי מצות מילה כנ"ל, כי יום השמיני זה בחינת עלמא דאתי, בחינת בינה (זהר כי תצא רעח.) דמינה דינין מתערין [שממנה מתעוררים הדינים] (פרדס ט, ה), ומשם משתלשל אחיזת החמץ ואין הדין נמתק אלא בשרשו (עין עץ־חיים ג, יא), על־כן ביום השמיני אזי נמתק ונתבטל לגמרי בחינת החמץ, הינו החית של חמץ כנ"ל, ואזי נשבר החית ונעשה ממנה הא, דהינו ה' הדעת ה' דאברהם, שנתגלה על־ידי בחינת המילה, כי שם הוא בחינת הא עלאה, כידוע.

וזה בחינת "וביום השמיני" - ה'שמיני דיקא, בה' הידיעה, דהינו ה' הדעת, שנתגלה בשמיני על־ידי מצות מילה, שהיא בחינת שבירת החית של חמץ, כנ"ל. וזה בחינת בטול החמץ לגמרי בשביעי של פסח כנ"ל. שביעי של פסח הוא יום השמיני מתחלת בטול החמץ, כי תחלת בטולו בערב פסח, כמו שכתוב (שמות יב, טו): "אך ביום הראשון תשביתו שאר", שהוא ערב פסח שנקרא ראשון (רש"י שם, ופסחים ה.). נמצא, שיום שביעי של פסח הוא יום שמיני ליום הראשון, דהינו לערב פסח, ואז הוא תכלית בטול החמץ ושבירתו, דהינו שנשבר החית, כנ"ל. ועל־כן נתגלה בחינת מצות מילה תקון הברית כנ"ל, שהוא בחינת קריעת־ים־סוף כנ"ל, כי מצות מילה הוא בבחינת קריעת־ים־סוף, כי בקריעת־ים־סוף נאמר (שמות יד, ב): "וישבו ויחנו לפני פי החירת" וכו', שנצטוו ישראל לשוב לאחריהם לצד מצרים כדי "ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם" וכו' (שם פסוק ג), כדי שירדף אחריהם.

וזה בחינת עקר התשובה - לתקן פגם הברית, כמו שכתב רבנו במאמר 'רציצא דמיית בבעותיה מהיכא נפיק רוחיה'. והשיב להם, 'בהינו דעל', הינו ששאלו מהיכן מוציאין הניצוצות שנפלו על־ידי פגם הברית? והשיב להם, בהינו דעל, הינו בדרך שנכנסו ונפלו הניצוצות, דהינו על־ידי פגם הברית, ועכשיו כשמתגברים עליו אלו ההרהורים והוא משבר תאותו - על־ידי־זה מוציאין הניצוצות מתוכם, עין שם היטב. ומחמת זה כל מי שזוכה לתשובה, שזה בחינת יציאת מצרים שיוצאין מרשות הסטרא־אחרא לתוך הקדשה, - הוא צריך בהכרח מן השמים לשוב ולחזר לעבר דרך כל המקומות שהיה שם בתחלה, כדי שיתנסה ויצטרף באותו ענין ממש, שזה עקר התשובה בחינת תשובת המשקל, ועל־ידי־זה מברר הניצוצות שנפלו בתחלה בבחינת בהינו דעל, כנ"ל.