# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/68/4/

וזה בחינת "וישבו ויחנו" וכו' - שנצטוו אחר יציאת מצרים לשוב ולחזר דיקא לצד מצרים, ואזי כשהסטרא־אחרא רואה שהם שבים ומתקרבים אליהם, הם אומרים "סגר עליהם הדרך ונבכים הם", ואזי הם מתגברים ביותר עם כח כל הניצוצות שיש בהם, ואזי היא עת צרה גדולה לישראל "וממנו" דיקא יושע (ירמיה ל, ז), כי אחר כך השם־יתברך מרחם על עמו ומושיעם, ואזי מוציאין על־ידי־זה דיקא כל הניצוצות הקדושות שהיו בתוכם כנ"ל. וזה בחינת קריעת־ים־סוף - שנכנע מצולות ים, ומצרים והסטרא־אחרא נפלו לתוכם וישראל זכו אז לרכוש גדול מבזת הים, דהינו שהוציאו כל הניצוצות הקדושות מתוכם כנ"ל (ספר הלקוטים, כי־תצא, סימן כא).

וזה בחינת מילה שהיא תקון הברית, והקשו המינים, אם השם־יתברך רוצה במילה למה לא ברא את האדם מהול? כמובא במדרש (בראשית רבה יא, ו). ואיתא בדברי רבנו ז"ל במאמר "תפלה לחבקוק" (סימן יט, באות ט) שצריכין דיקא למולו כאן בעולם הזה, כדי להעלות הטוב מעץ הדעת, עין שם היטב, שהאדם הכרח להיות נברא תחלה עם הערלה, ואחר כך לחתכה ולשברה כדי לתקן פגם הברית, כי כל הדורות באין לתקן חטא אדם־הראשון שפגם בברית, כמובא (ספר הגלגולים, פרק נז), על־כן הכרחו לבא עם ערלה כדי שיהיה אחיזה להערלה והסטרא־אחרא, ואחר כך חותכין אותה ועל־ידי־זה דיקא מוציאין הניצוצות הקדשה מהם.