# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/68/6/

ועל־כן מילה היא מצוה שקבלו ישראל בשמחה ועדין עושין אותה בשמחה (שבת קל.), כי מילה הוא בחינת בטול חמץ, דהינו חמוץ המחשבה ואזי יכולין להתפלל בכח, שיהיה קולו נעשה רעמים, ועל־ידי־זה נעשה שמחה בבחינת (תהלים צז, יא): "ולישרי לב שמחה", כמו שמבאר כל זה במאמר "בחצצרות" הנ"ל, עין שם היטב.

וזה בחינת (שם): או'ר זר'ע לצדי'ק - זה בחינת תקון הברית, על־ידי־זה ולישרי לב שמחה כנ"ל. ועל־כן סופי תבות קר"ע, כמובא (פרי־עץ־חיים, יום־הכפורים פרק ב), בחינת קריעת־ים־סוף, שהיא בחינת מילה כנ"ל. וזה ולישר'י ל'ב שמח'ה - סופי תבות גימטריא 'טוב', כמובא (שם), בחינת מילה תקון הברית, כמו שכתוב (שמות ב, ב): "ותרא אתו כי טוב", שנולד מהול. וזה שכתב האר"י ז"ל (לקוטי־תורה לך־לך), שעל־ידי מצות מילה מבטלין גזר דין של שמונים שנה, עין שם. כי על־ידי השמחה הנ"ל יכולין לבטל הגזר דין, כי יודעין בין קדם גזר דין לאחר גזר דין, ועל־ידי־זה יודעין להתפלל ולבטלו, (עין שם היטב במאמר "בחצצרות" הנ"ל).

ועל־כן אחר שירת הים נאמר "כי אני ה' רפאך". כי שירת הים וקריעת־ים־סוף הוא בחינת תקון מצות מילה כנ"ל, שהיא צריכה רפואה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יז:): 'מפני מה קבעו רפואה בשמינית? מפני המילה שנתנה בשמיני שצריכה רפואה'. כי באמת המילה, שהוא בחינת תקון הברית, שעל־ידי זה זוכין לשלום, (כמו שכתב רבנו במאמר 'רציצא' הנ"ל), היא רפואה, כמו שכתוב שם. אך מחמת שדרך השלום להתלבש במרירות, כמו שמבאר שם, עין שם. וזה בחינת צער וכאב המילה שצריכין לסבל מרירות וצער כשרוצין לזכות לשלום, שהוא תקון הברית, רפואת הנפש, בחינת מילה. ומחמת זה צריכין אחר כך לרפואה על הרפואה של השלום, כדי לרפאות כאב המרירות שנתלבש בו השלום כנ"ל. וזה בחינת רפאנו ה' ונרפא שמתפללין על שתי רפואות, דהינו לרפאת כאב הרפואה, בחינת כאב המילה, שהיא רפואה כנ"ל. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.