# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/11/

וזה בחינת מצות פדיון פטר חמור, כמו שכתוב (שמות יג, יג): "וכל פטר חמר תפדה בשה" וכו'. כי שה זה בחינת קדשת ישראל, בחינת (ירמיה נ, יז): "שה פזורה ישראל", בחינת יעקב, שנאמר בו (בראשית ל, מ): "והכשבים הפריד יעקב". וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'הרחל הזה, כלה קדש - צמרה לתכלת, עורה לתף' וכו', כמובא בפרוש רש"י על פסוק (שיר השירים ו, ו) "שניך כעדר הרחלים". וחמור הוא ההפך מקדשת ישראל והתורה, כי הוא בהמה טמאה. והמצרים, שכל הגליות כלולים בהם (בראשית רבה טז, ד) [כמובא במקום אחר], נמשלו לחמורים, כמו שכתוב (יחזקאל כג, כ): "אשר בשר חמורים בשרם". כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות כה:). ועל־כן אמר רבי עקיבא (פסחים מט:): 'כשהייתי עם הארץ, אמרתי, מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור' דיקא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שם, כי 'זה נושך ושובר עצם' וכו', כי חמור הוא בחינת זהמת הגוף שנקרא 'חמר' לשון 'חמור', אבל אף־על־פי שהחמור, שהיא בחינת זהמת החמר והגוף - הוא רחוק מישראל והתורה, אף־על־פי־כן הצדיקים הגדולים יכולים להפך גם ה'חמור' שהוא בחינת זהמת ה'חמר' - להכניע הכל אל הקדשה, שיהיה מרכבה להקדשה, בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה־זרה ה:): 'לעולם ישים אדם את עצמו כשור לעל וכחמור למשאוי'. כי זה עקר המעלה של האדם הבעל בחירה שהוא גבה ממלאכים, מחמת שיש לו חמר מגשם כזה, שהוא בחינת חמור ממש - תכלית הכסילות ואף־על־פי־כן, בכח קדשת נשמתו יש לו כח להפך ולהכניס בחינת החמור, שהוא גשמיות החמר אל קדשת התורה - שיהיה משעבד אל התורה ואל העבודה כחמור למשאוי.