# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/12/

וזה בחינת (בראשית מט, יד): "יששכר חמור גרם" וכו'. ופרש רש"י: שקבל עליו על תורה כחמור וכו', 'כחמור' דיקא כנ"ל, כי יששכר זה בחינת הצדיק הגדול המבאר בתורה הנ"ל, שיש לו כח להאיר בדרי מעלה ובדרי מטה, בחינת הארת בן ותלמיד הנ"ל, כדי שיהיה להם יראה וכו'. ועקר הוא הארת התלמיד, שהיא הארת דרי מטה, שזהו עקר תענוגיו ושעשועיו יתברך כשעולה העבודה מהם, מחמת שהם מגשמים מאד בתכלית הגשמיות, כמבאר שם בתורה הנ"ל, והארת דרי מטה הוא מה שמאירין בהם בחינת מלא כל הארץ כבודו, בחינת (ישעיה כו, יט): "הקיצו ורננו שכני עפר", דהינו מה שמחזקין כל המנחים בדיוטא התחתונה מאד מאד, לבל יתיאשו עצמן בשום אפן בעולם, (כמבאר שם, עין שם). וזה בחינת יששכר, בחינת 'יש שכר' (תנחומא שמות ג) - שמודיע לכל באי עולם אפלו להגרועים מאד, כי עדין יש שכר, בחינת (ירמיה לא, טו-טז): "כי יש שכר לפעלתך, ויש תקוה לאחריתך".

כי כשאדם נתרחק מהשם־יתברך, חס ושלום, מכל שכן כשנופל לתאוות רעות ועברות, חס ושלום, אזי הוא בחינת (שם פסוק יד): "רחל מבכה על בניה" וכו', כי השכינה, שהוא קדשת ישראל, נקראת 'רחל', כידוע (זהר וארא כט:), ואזי היא בבחינת (ישעיה נג, ז): "כרחל לפני גזזיה נאלמה", דהינו שקדשת הנפש מישראל היא בין הקלפות וסטרין אחרנין המעיקין ומצירין לה. ומגדל חלישותה על־ידי רבוי עונותיו היא "כרחל לפני גזזיה נאלמה" - שהן גוזזין וגוזלין אותה ונוטלין ממנה הודה ותפארתה והיא נאלמה ביניהם. ואזי היא בחינת 'שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין מו.). וכשזה הרחוק מאד נתעורר בעצם רחוקו ואינו מיאש עצמו בשום אפן, ובוכה וצועק להשם־יתברך תמיד - זה בחינת "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה" - בגין כי איננו, כמו שאיתא בזהר הקדוש (זהר חדש איכה נה.), הינו שקדשת הנפש של ישראל שהיא בחינת רחל, היא בוכה ו"מבכה על בניה", הינו על מעשים טובים שלה שאבדה על־ידי תאוותיה הרעות, כי המעשים טובים נקראים בנים, כי עקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים.

והיא בוכה במרירות גדול מאד בבחינת "נהי בכי תמרורים" עד אשר "קול ברמה נשמע", כתרגומו: 'קל ברום שמיא אשתמע' וכו'. ומגדל כאבה שהיא רואה שזה זמן רב אשר עדין לא עלתה ארוכה למכתה והיא צועקת ובוכה זה זמן זמנים טובא, ועדין היא רחוקה מהשם־יתברך כל כך. ועל־כן "מאנה להנחם על בניה כי איננו", כמו שכתוב בזהר, 'בגין כי איננו', הינו שאומרת בלבה, איך אפשר לנחמנו ואני יודע "כי איננו"?! כי אין השם־יתברך עמי עדין, כי אני רחוק מהשם־יתברך מאד מאד, אבל אף־על־פי־כן, אף־על־פי שהיא רחוקה כל כך, מאחר שמחזקת עצמה עדין לצעק ולבכות להשם־יתברך תמיד, אזי נתעוררין רחמי השם־יתברך ומאיר עליה הארה והתחזקות מלמעלה, בבחינת: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך ויש תקוה לאחריתך" וכו'.

וכל זה על־ידי הצדיק הדור הגדול במעלה מאד, שהוא בחינת יששכר - שמאיר בכל נפש ונפש ומודיע לה כי עדין יש שכר, כמו שאמר רבנו ז"ל, כי אין שום יאוש בעולם, כי אין שום דבור ולא שום צעקה נאבדת אפלו צעקה משאול תחתיות אינה נאבדת לעולם (כמבאר בדברינו כמה פעמים).