# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/16/

וכלל הדבר, כי האדם צריך לזהר מאד להמשיך על עצמו יראת ה'. ועקר היראה נמשך על האדם על־ידי יראת הענש, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל (שיחות הר"ן סימן ה): שאפלו צדיקים צריכין יראת הענש, כי עקר היראה הוא יראת הענש וכו', עין שם. אך כל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו - צריך לזהר מאד מאד שימשיך על עצמו היראה מהענשים, לטובה ולא לרעה, חס ושלום, כי יש כמה וכמה שעל־ידי עצם היראה שלהם נופלים יותר, כאשר שכיח בכמה בני אדם שכשיושבים על ספר 'ראשית חכמה' הקדוש, או שאר ספרי מוסר המדברים מגדל מרירות הענשים הקשים המגיעים על כל עברה, רחמנא לצלן, הם נופלים בדעתם יותר, רחמנא לצלן, מחמת שיודעים בעצמם שעברו על כל אלו הדברים, כמה וכמה פעמים יותר ויותר, רחמנא לצלן, ומגדל המרה שחרה ועצבות שנופל עליהם, על־ידי־זה הם נופלים יותר מבתחלה. עד שיש שבאים על־ידי־זה לכפירות, חס ושלום, כי מחמת שאינם יכולים לשא עליהם אימת יראת הענש הגדול כל כך, וכן להתגבר על יצרם אינם מתגברים, ועל־כן אוי להם מיצרם, ואוי להם מיוצרם! ומחמת זה נמצאים שבאים על־ידי־זה לכפירות, חס ושלום, וכל זה מחמת שיראת הענש היא בחינת דינים, ומבחינת דינים נשתלשל כל אחיזת היצר הרע והסטרא־אחרא [כמבאר במקום אחר (סימן עב)]. ועל־כן כשאינו זוכה, אזי חס ושלום, נתהפך לו היראה לרעה, רחמנא לצלן, כי נופל לעצבות ומרה שחרה, חס ושלום, שעל־ידי־זה מתגברים התאוות יותר וכו' כנ"ל.

על־כן עקר התקון על־ידי בחינת ה צדיק הגדול הנ"ל - שזוכה להמשיך בעולם הדעת, שהוא בחינת הארת בן ותלמיד. ועקר הוא הארת התלמיד, שהוא בחינת "מלא כל הארץ כבודו", בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר" וכו' - שמחזק כל הנופלים והרחוקים שלא יתיאשו עצמן בשום אפן וכו' כנ"ל. וכל זה כדי להמשיך עליהם יראה, כמו שמבאר שם, הינו שזה הצדיק זוכה להאיר דעת נפלא ונורא מאד, שעל־ידי־זה נמשכת יראה עלאה ונפלאה מאד, עד שזאת היראה יכולה להגיע ולהאיר ולעורר כל הרחוקים מאד מאד. ועקר הדבר, שבעצם נפלאות הדרכים שממשיך זה הצדיק בדעתו הנפלא, על־ידי־זה באה היראה על כל אחד רק לטובה ולא לרעה, אפלו הרחוק מאד מקבל היראה רק לטובה, כי הוא מאיר ומודיע בעולם דרכי טובו וחסדו הגדול שאינו נפסק לעולם. ומודיע לכל אחד, כי עדין השם־יתברך אתו ועמו וקרוב אליו, ומחיה ומשמח ומנחם הכל ומאיר בהם דרכיו, שגם הם יוכלו לשמח ולחזק את עצמם בעצם רחוקם וכו'. ואז נמשך עליהם היראה תמיד לטובה ולא לרעה כלל, כי תכף כשזוכרים את עצמם, או כשרואים איזה ספר מוסר עצם יראת הענש, הם נתעוררים בתשובה תכף כראוי, ותכף כשהבעל דבר רוצה להכניס בהם מרה שחרה ועצבות כאלו אפס תקוה, חס ושלום, הם זוכרים תכף חסדי ה' וטובו ונפלאותיו, וכל דרכי הצדיק הנפלאים שהאיר בהם, שעל־ידי־זה יכולים לחזק את עצמו ולשמח את עצמו תמיד כמו על־ידי התורה הזאת, ועל־ידי התורה "אזמרה לאלקי בעודי" וכו' וכו'.