# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/17/

כי זה כלל גדול, כי "ישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" (הושע יד, י). וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'זכה - נעשה לו סם חיים, לא זכה וכו'. וכל הדברים שהשם־יתברך שולח על האדם, הן טוב הן להפך, כל כונתו יתברך תמיד לטובה, רק שהאדם הוא במשקל ונסיון תמיד. ועל־כן אפלו כשהשם־יתברך שולח יסורים על האדם, חס ושלום, או שרואה יסורים וענשים של אחרים, וכל כונתו יתברך כדי שיתעורר לשוב אליו, אבל בזה העולם יש להאדם בחירה תמיד, עד שלפעמים מתגבר עליו הבעל דבר במרה שחרה ועצבות, עד שנופל יותר על־ידי־זה וכנ"ל. ועל־כן צריכין להתגבר תמיד בכל עת שבאה עליו איזה יראה - שתהיה לטובה, שיהיה נזהר מאד, שתכף כשהמחשבות רוצים להחליש דעתו ולהגביר עליו העצבות ולהפילו, חס ושלום, על־ידי־זה. שיתגבר כנגדם ויחזק את עצמו בכל דרכי ההתחזקות המבארים בדברינו כמה פעמים. ואז תהיה היראה לטובה - שיזכה לתשובה על־ידי־זה, ויכול לבוא לשמחה גדולה על־ידי היראה, אפלו על־ידי יראת הענש אף־על־פי שהוא יודע בעצמו שהוא רחוק מאד מאד מהשם־יתברך, והוא מלא חטאים, רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן לא יפל בדעתו על־ידי־זה כלל, רק יבוא על־ידי־זה לענוה באמת, שהיא בחינת שמחה, בבחינת (תהלים לד, ג): "ישמעו ענוים וישמחו". וכתיב (ישעיה יט, כט): "ויספו ענוים בה' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו". כי "קרוב ה' לנשברי לב" (תהלים לד, יט), והוא שוכן את דכא (ישעיה נז, טו). ותכף כשבא לשפלות אמתי - השם־יתברך שוכן עמו, ומנחם ומשמח אותו בכל מיני שמחות ונחמות, כי במקומו יתברך עז וחדוה תמיד, כמו שכתוב (דברי הימים-א טז, כז): "עז וחדוה במקומו". וכתיב (תהלים לג, כא): "כי בו ישמח לבנו וכו'".