# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/2/

וזה בחינת מצה שהיא אכילה קדושה מאד, בחינת מן, בחינת (קדושין לח.): 'עגה שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן', והמן הוא בחינת מה, בחינת (שמות טז, טו): "כי לא ידעו מה הוא", דהינו בחינת הארת הרצון. ועל־כן היה יורד "דבר יום ביומו" (שמות טז, ד), בחינת (תהלים קמה, טו): "ואתה נותן להם את אכלם בעתו", כי בכל השנה שכבר זכינו לקבלת התורה, שהיא בחינת כלליות בן ותלמיד, אז יכולין להמשיך הארת הרצון אפלו על־ידי אכילת חמץ, כי כבר נתתקן מחצת המחין שהם בחינת שתיקה, שזה זוכין רק בשעת קריעת־ים־סוף, בחינת (שמות יד, יד): "ה' ילחם לכם ואתם תחרשון".

אבל עתה עדין לא נמשך בשלמות הארת בן ותלמיד על־ידי אתערותא דלתתא, רק ההארה באה מלמעלה - מחין גדולים הרבה מאד בחפזון ברגע אחד, [כמבאר בכתבים (פרי־עץ־חיים, חג המצות פרק א)] ועדין לא נתתקן מחצות המחין, ואם היו אוכלין חמץ חס ושלום - היו יכולים להחמיץ המח עד שיכנס בקשיות ותרוצים שאין הזמן מספיק לבארם, כי הם למעלה מהזמן, על־כן עתה עקר התקון על־ידי שנזהרין מחמץ במשהו, שתכף כשנתן מים בעסה, שהם בחינת מימי הדעת שנמשכין ממקום גבה מאד - צריכין לאפות העסה מיד בחפזון והאפיה על־ידי האש, שהוא בחינת יראה, בחינת צמצום, לצמצם המחין תכף, שלא יתחילו כלל לחקר במה שלמעלה ממנו, רק לחזר לאחוריו - להודות ולהלל לה' על כל הנסים והנפלאות שעשה עמנו שהגביהנו ורוממנו למעלה למעלה ממדרגותינו, בבחינת (תהלים קיג, ז): "מקימי מעפר דל מאשפת וכו' להושיבי" וכו'. וזהו "לחם עני" (דברים טז, ג) - 'שעונין עליו דברים הרבה', שהוא הלל גמור וספור יציאת מצרים, כי זה עקר התקון עתה - להנצל מלכנס בחקירות, שהם למעלה מהזמן, שהם בחינת חטא אדם־הראשון בעץ הדעת טוב ורע - 'דאסתכל במה דלא הויא לה רשו' (שהסתכל במה שלא היתה לו רשות) - שאנו צריכין עתה לתקן זאת בשעת יציאת מצרים בפסח, כידוע.

וכן הוא בכל אדם, שכל אחד לפי מדרגתו ואפלו אם מנח במקום שמנח - צריכין להאיר עליו הדעת ולהודיעו, כי עדין ה' עמו, בחינת (ישעיה כו, יט): "הקיצו ורננו שכני עפר", כי מלא כל הארץ כבודו, אבל תכף יכנסו בו קשיות הרבה על השם־יתברך ועל הצדיקים, על־כן צריך לזהר לצאת מחמץ למצה - שלא להחמיץ מחו כלל, רק ישתדל להביט על ה' ונפלאותיו אשר הפליא חסדו עמו, ויענה לה' דברים הרבה - להודות ולהלל אותו יתברך על חסדו ונפלאותיו. וזה בחינת "לחם עני" שמזכיר את העני וכו', כמו שפרש רש"י (דברים טז, ג), או שעונין עליו דברים הרבה, או "לחם עני" - 'מה דרכו של עני בפרוסה' וכו' (פסחים קטז:), והכל אחד.