# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/21/

ועל־כן סופרין הימים לעמר, כמו שכתוב (ויקרא כג, טו): "וספרתם לכם" - 'לעצמכם'. מה התם "וספרה לה" (שם טו, כח) - 'לעצמה', אוף הכא "וספרתם לכם" - 'לעצמכם', כמו שמבאר בזהר הקדוש (אמור צז:), הינו כי כל אחד צריך לספר ולהחיות ימיו על־ידי בחינת עמר שעורים, שמשם מקבל חיות בכל יום ויום מימי הספירה, שהם הכנה וטהרה לקבלת התורה, שעקר הכנה והטהרה על־ידי שסופר ומונה בכל יום ויום אל העמר שעורים, שבזה מזכיר את עצמו בכל יום, כי "מלא כל הארץ כבודו", ומכל הטמאות והזהמות שבעולם יכולים לשוב אליו יתברך, כי "מלא כל הארץ כבודו", שזה נתגלה על־ידי העמר שעורים כנ"ל. כי זה ידוע, שאי אפשר לקפץ בפעם אחד אל הקדשה בשלמות, כי 'הבא לטהר מסיעין לו - אומרים לו, המתן'. (יומא לח.), שצריך להמתין הרבה כל אחד כפי ענינו (כמו שמבאר בהתורה 'קרא את יהושע' וכו' סימן ו, עין שם) ובודאי כל אחד כפי ענינו בכל הימים שצריך להמתין עד שיזכה להתקדש כראוי, בודאי בכל אלו הימים עובר עליו מה שעובר, מחמת שעדין לא נטהר מזהמתו, ובכל הימים הוא נתנסה ונבדק מהשם־יתברך, בבחינת "עמר שעורים", שהוא הבדיקה של כלל ישראל, כשצריכין לצאת מזהמת מצרים ולזכות לקבלת התורה ביום החמשים בשבועות הקדוש, כי כמו שבכלל ישראל - כן הוא בפרטיות אצל כל אחד ואחד.

והבן הדברים היטב, כי אי אפשר לבאר כל זה היטב, כי כבר דברנו מזה היטב בכמה מקומות, ואף־על־פי־כן עדין יש נסיונות הרבה לכל אדם בענין זה, מה שצריך להתחזק שלא יפל בדעתו בשום אפן, כי כמו שהאדם צריך לעמד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהתר או באסור, חס ושלום, כמו כן צריך להתחזק לעמד בנסיון אם כבר נכשל במה שנכשל, חס ושלום, לבל יפל על־ידי־זה כלל, כי כל הנפילות שנופל הוא רק מעשי בעל דבר, שרוצה ללכדו ברשתו חס ושלום, על־ידי־זה דוקא.

וכבר דברנו מזה, שמה שנמצאים הרבה נופלים בדעתם ואומרים, שאי אפשר להם לילך בדרך הישר עוד, זהו רק מחמת תאותם ויצרם הרע שמבקשים תואנה ועלילה לפרש מאחרי המקום, בחינת (במדבר יא, א): "ויהיו העם כמתאננים", שפרש רש"י, 'מבקשים עלילה לפרש מאחרי המקום'. כי כל אדם יצר לבו רע מנעוריו (בראשית ח, כא), אך מחמת אימת הענש הוא מתגבר בכל פעם לכבש תאותו, אך אוי לו מיצרו, אוי לו מיוצרו, על־כן הוא מבקש תואנה ועלילה לפרש מאחרי המקום חס ושלום, כדי שיוכל לילך אחרי תאוותיו הרעות, חס ושלום. והעלילות והתואנות שהבעל דבר מוצא לכל אדם רבו מספר כי אין מספר, ולכל אחד מוצא עלילות מיחדות רבם על־ידי חסרון הפרנסה ומניעות המונעים וכו'. אך אף־על־פי־כן נפשו מרה לו, כי יודע שיצטרך לתן דין וחשבון וכו', ועל־כן מתגבר בו הטוב בכל פעם לשוב להשם־יתברך, אך בשום דבר אינו מוצא לעצמו עלילה ופטור, כמו על־ידי התחבולה הנ"ל של הבעל דבר, דהינו מה שמפילו בדעתו בכל פעם ומראה לו בכל פעם כאלו אפס תקוה, חס ושלום, כי הוא רואה בעיניו שכבר חתר כמה פעמים ורצה להתקרב אל הקדשה ונפל אחר כך, כל אחד כפי מה שנפל, וכן היה כמה פעמים בלי מספר. ועל־כן הוא פטור בעיני עצמו עוד מלחתר עוד חתירות לשוב להשם־יתברך. אבל באמת כל הרעיונים והמחשבות האלה הם רק מעשי בעל דבר שמוצא לו עלילה לפרש מאחרי המקום חס ושלום, כדי שילך אחרי תאוותיו חס ושלום. כי באמת אין שום יאוש בעולם כלל, כאשר צעק רבנו ז"ל קול גדול ולא יסף, בזה הלשון: גיוואלד! זייט אייך נישט מיאש [אהה! אל תתיאשו]. ומשך מאד תבת 'גיוואלד' וכו'.

כי כל אדם צריך שיעבר עליו הרבה הרבה קדם שזוכה לכנס אל הקדשה, וכמו שעבר על אדם־הראשון מאה ושלשים שנה שרצה לשוב, ודיקא בכל אלו הק"ל שנה באו רוחות וכו' וחממו אותו וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין יח:). ובודאי נחלשה דעתו מאד מאד בכל פעם, כי כבר היה לו יצר הרע גדול, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (בראשית רבה כג, ה). ובודאי רצה הבעל דבר להפילו בדעתו בכל פעם, אבל הוא התגבר כנגדו בכל עת, ולא הניח דרכי תשובתו שעסק בהם בכל הק"ל שנה עד שזכה בסוף הק"ל שנה להוליד בדמותו בצלמו (בראשית ה, ג), את שת שממנו השתת העולם (במדבר רבה יד, יב), ויצאו ממנו האבות ומשה ומשיח וכו', ואף־על־פי שחטא אדם־הראשון עדין צריכין לתקן בכל דור ודור, אף־על־פי־כן אם הוא בעצמו לא היה מתגבר לתקן מה שתקן - היה קשה מאד לתקן וגם לא היה זוכה למה שזכה, אבל על־ידי התחזקותו והתגברותו לשוב להשם־יתברך בכל הירידות והנפילות שעברו עליו - זכה שנפטר בשם טוב, כי היה כל ימיו צדיק וחסיד גדול, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין יח:), כי זה עקר הנסיון של האדם - שיתחזק את עצמו בכל הירידות שבעולם, רחמנא לצלן, בכל מה שיעבר עליו, שתמיד בכל יום ובכל עת יתחיל מחדש, וירגיל את עצמו בשכחה - לשכח מה שעבר עליו וידמה בדעתו כאלו נולד היום וכו', וכמבאר בדברינו כמה עצות ודרכים נפלאים בענין זה איך לחזק את עצמו בכל עת, עין שם, ויערב לך לעד.