# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/69/23/

וזה בחינת שבועות, שאז הוא קבלת התורה, שהיא עקר הדעת הנ"ל של בחינת משה שמאיר בבן ותלמיד, בדרי מעלה ודרי מטה, ומודיע להם כי ה' הוא האלקים, שעקר זה הדעת נתגלה בשבועות על־ידי קבלת התורה, שעל זה נאמר (דברים ד, לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים" וכו'. כמו שמסים שם: (פסוק ו): "מן השמים השמיעך את קלו [ליסרך] ועל הארץ הראך את אשו הגדולה" וכו' שזה נאמר על מתן תורה. כי בכל ימי הספירה אנו מכינין עצמנו לקבלת התורה, ואנו עוסקים להמשיך עלינו הארה משם, מבחינת הדעת של התורה, כדי שנוכל להכין עצמנו לקבלה [וכמבאר אצלנו מזה במקום אחר (הלכות ברכת הריח, הלכה ד, אות יט), שבשעת הכנה אל המצוה נמשך על האדם סיוע דלעלא מקדשת המצוה בעצמה, שאנו מכינין עצמנו לעשותה, עין שם]. ועל־כן בכל ימי הספירה אנו ממשיכין המחין [כמבאר בכונות, בבאור כל מח ומח בפרטיות שנמשך בכל יום ויום מימי הספירה, עין שם], דהינו הארת הדעת הנ"ל שנמשך מהחכם הצדיק האמת הנ"ל, שהוא בחינת משה וכנ"ל, אבל עקר המשכת זה הדעת בשלמות הוא בשבועות על־ידי קבלת התורה, שהוא עקר הדעת הנ"ל.